MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

הסיכונים במיילדות וניהולם (1994)
שם המחבר:
דר' משה פייגין

דר' משה פייגין, מנהל היחידה להריון בסיכון גבוה והמכון הגנטי, בי"ח מאיר כ"ס, יו"ר הפורום הגינקולוגי של MRM וקופ"ח כללית.

 

 

המיילדות הפכה לשטח רב-תביעות, אשר בו נפסקים פיצויים כספיים גבוהים. בישראל 60% מהתביעות ו- 80% מהפסיקות בסכומים שמעל חצי מיליון דולר, הינן בשטח המיילדות.

עיקר התביעות מתרכז בשלושה נושאים: אולטרהסאונד, איבחון פרנטלי וטראומה מיילדותית.

מחלקת הנשים והיולדות הישראלית הטיפוסית אינה ערוכה לשינוי המהיר שחל לאחרונה בגישת הציבור הישראלי להגשת תביעות בגין רשלנות רפואית.

 

למה דווקא מיילדות?

לידה מסמלת בעינינו תקווה, עתיד, המשכיות ושמחה. לכן, כל תוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם הציפיות אינה מתקבלת על ידי האשה ובני משפחתה.

רוב הנשים ההרות הן בריאות ובהיותן כאלה הן מצפות לעבור את ההריון והלידה בשלום וללא סיבוכים.

המיילדות שנחשבה פעם אומנות, הפכה לשטח מאוד טכנולוגי. אנו מציעים לאשה מיכשור אשר לא היה קיים בעבר (אולטרהסאונד, מוניטור וכו'). היכולת "לראות את פנים הרחם" נותנת לאשה הרגשה של הצלחה מובטחת. לכן אין היא יכולה להשלים עם כישלון.

במיילדות אנו מטפלים בשני "מטופלים" אשר האינטרס שלהם אינו תמיד זהה. לעיתים קרובות, אנו צריכים להתפשר בהחלטות ולתת עדיפות לאחד משני המטופלים. למרות שעקרונית אנו נותנים עדיפות לאם על פני העובר, אין אנו מהססים לבצע ניתוח קיסרי עקב מצוקה עוברית, למרות שאנו יודעים שתמותת אמהות בניתוח קיסרי היא פי 17 מאשר בלידה רגילה, והתחלואה אף היא גדולה עשרות מונים.

הבעיה העיקרית נובעת מהעובדה שהמרחק בין הצלחה לכישלון הינו קטן ביותר. חלק גדול מההחלטות בחדר לידה מבוסס על אינפורמציה לא ספציפית. הניתור העוברי במוניטור נותן רישום שאינו חד משמעי, ולעיתים קשה לקבוע אם הוא תקין או לא.

ההערכה וההחלטה לגבי יכולת האשה ללדת נרתיקית מבוססת במידה רבה על נסיון אישי של המיילד ועל "תחושותיו" ולאו דווקא על נתונים מדוייקים. בעיות "אגו" ועקשנות גורמים לא אחת למיילד להמשיך לנסות להגיע ללידה נרתיקית (כולל ביצוע לידה מכשירנית מסובכת), למרות שהרופא הסביר והלא מעורב היה בוחר בלידה קיסרית. התוצאה הינה "לידה טראומטית" לילוד ולאם.

 

מעקב במהלך ההריון - הבעיות

  1. איתור גורמי סיכון. על הרופא ללמוד להכיר בחשיבות ההתייעצות ולעיתים ההפניה למרכזים המתמחים בהריונות בסיכון גבוה.

  2. איתור הריונות בסיכון גנטי. היכולת שלנו לאחרונה "לרדת" לרמת הגן, מאפשרת איבחון תוך רחמי של מחלות גנטיות רבות. ההתקדמות המהירה בשטח זה, אינה מאפשרת לקלינאי לשמור על עידכון מלא בנושא זה, ולכן עליו להפנות נשים עם סיפור משפחתי ליעוץ גנטי.

  3. בעיה מרכזית אופינית למיילדות בישראל נעוצה בעובדה, שברוב המקרים הרופא המבצע את מעקב ההריון אינו הרופא אשר יילד את האשה. לכן, לעיתים קרובות, הרופא העוקב אחר ההריון אינו מציין אינפורמציה חשובה, כמו פרטים על לידה קודמת או ניתוח קיסרי קודם (צורת החתך למשל), שלהם השלכה ישירה על תיכנון הלידה הנוכחית.

  4. השימוש באולטרהסאונד. מכונים ורופאים שונים אינם מעמידים את הנבדקת על מגבלות הבדיקה. לפיכך פעמים רבות רמת הציפיות של הנבדקת אינה תואמת את המציאות. לכן כאשר נולד תינוק עם מום כלשהו, מופנית אצבע מאשימה כלפי מבצע הבדיקה האולטרהסונית.

חדר הלידה - שדה מוקשים

עיקר התביעות במיילדות קשור לאירועים בחדרי הלידה. הנושאים העיקריים הם:

  1. פירוש לא נכון של הניטור העוברי, או חוסר הספציפיות של הרישום גורם לכך שאנשים שונים יפענחו את הרישום בצורה שונה, מה שיוליך להחלטה שונה לגבי המשך הלידה.

  2. קבלת החלטה על ביצוע ניתוח קיסרי. ברוב המקרים, ובעיקר בשעות הלילה, הרופא בחדר לידה הינו מתמחה. הרופא המומחה תלוי ביכולתו של זה לאתר את הלידה הבעיתית, ולבקש את עצת המומחה. כאשר המתמחה אינו מזהה את הבעיה במועד, כל מערכת ההחלטות לקויה.

  3. הצורך בתגובה מהירה למצב של מצוקה, מחייב קיום מערכת מתורגלת היטב, המאפשרת חילוץ תינוק במצוקה על ידי ניתוח תוך מספר דקות קריטיות.

  4. "העלמות" סרט הרישום של הניטור העוברי. לשם כך פותחו בעולם מערכות איכסון אלקטרוני של רישומים אלה, אשר עדיין לא נקלטו בארץ עקב מגבלות כלכליות.

  5. ליקויי רישום. תיעוד מדוייק בנוסף לדיונים מפורטים של התכנית הטיפולית, הינם תנאי בסיסי ליכולתנו להעניק טיפול הולם וליכולתנו להתגונן כאשר אנו נתבעים. שיגרת הרישום במחלקות הנשים בישראל עדיין לקויה ואינה מתאימה לאווירה הנוכחית המתאפיינת בנטיית הציבור לתבוע.

 

נקודות תורפה של מערכת המיילדות הישראלית

למערכת המיילדות הישראליות יש חולשות ספציפיות הניתנות לשיפור.

הרופא הישראלי לא היה מוטרד עד כה בנושא התביעות בגין רשלנות רפואית. לכן לא ידע ולא תודרך איך להעריך ואיך להתגונן בפני תביעות. שיפור ניכר חל מאז הוקמו בארץ מערכות ניהול הסיכונים, אשר הביאו נושא זה לתודעת הצוות הרפואי.

מערכת ה- RISK IDENTIFICATION נמצאת עדיין בחיתוליה. למחלקות רבות אין עדיין נוהלי עבודה ופרוטוקולים כתובים. בקרת האיכות ברמת המחלקה קיימת רק בחלק מהמחלקות, וברוב המחלקות מבוקרים רק הרופאים הזוטרים, ובשום אופן לא הבכירים ובוודאי לא מנהל המחלקה. נעשה שימוש במושגים "מרשיעים" כגון: BIRTH ASPHYXIA ו- TRAUMA. לא קיים מנגנון של טיפול במקרים בעיתיים ובמשפחות לא מרוצות. אנשים רבים מדי מתוך הצוות מדברים עם המשפחה ומביעים את דעתם האישית, לא ממונה דובר אחד. לא אחת מעוררת עובדה זו ספקות לגבי איכות הטיפול, ומכאן קצרה הדרך לתביעה.

 

המלצות:

  1. הקצאת זמן לביקור הראשון של האשה ההרה, כדי שתהיה אפשרות לקחת אנמנזה מפורטת, כולל פרטים על הריונות ולידות קודמים.

  2. שימוש ליברלי ביועצים, פרינטולוגים וגנטיקאים.

  3. קבלה ללידה תעשה על ידי מיילדת ותושלם תוך פרק זמן סביר על ידי רופא מיילד.

  4. נוהלי הרישום בגיליון הכוללים תוכנית, הערכה חוזרת בכתב אחת ל- 3 שעות, ודיון על ידי רופא בכיר בכל החלטה לבצע לידה מכשירנית או קיסרית.

  5. עידכון פרוטוקולים מחלקתיים אחת לשנתיים.

  6. הדרכת הצוות הרפואי והסיעודי, במסגרת השתלמויות, בנושאי ניהול סיכונים.

  7. הקמת ועדות מחלקתיות לבקרת איכות הטיפול והרישום.

  8. הכנסה של מערכות ניטור מרכזיות לחדרי הלידה, אשר יאפשרו בנוסף לשליטה טובה יותר, גם איכסון אלקטרוני של רישום הניטור העוברי בעת הלידה.

  9. חשוב להגיע תוך זמן קצר למצב בו יהיה רופא מומחה במיילדות וגניקולוגיה נוכח בבית החולים במשך כל שעות היממה.

 

סיכום

המיילדות הינה שטח רב-תביעות מהסיבות שפורטו לעיל. חלק מהסיבות אינן ניתנות לשינוי, אך חלק גדול מהתביעות ניתן למניעה.

חינוך הצוות הרפואי, החדרת חשיבות הדיווח והרישום הנכונים, ושיפור בקרת האיכות במחלקה ובמרפאה, הינם הסיכוי היחיד לשמור על יכולתנו להמשיך ולקיים מיילדות מעוטת סיכון.

 

 

המאמר פורסם בכתב העת לניהול סיכונים ברפואה של MRM - גיליון מס' 2 - חורף 1994

 

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.