זכותו של אדם לסודיות המידע הרפואי הינה זכות יסוד בסיסית הנכללת במסגרת זכותו  של אדם לפרטיות. זכות זו מוצאת ביטויה בחוק הגנת הפרטיות, אשר קובע:
"לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו" ^{(1) .}
בגדר הפרת הפרטיות יחשב, בין השאר " פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו.." ^(2).
מעמדה של זכות זו קיבל אופי חוקתי עם עיגונה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ⁽³⁾,  ועם חקיקת חוק זכויות החולה קיבלה החובה לשמור על סודיותו הרפואית של מטופל משנה תוקף. חוק זה קובע כי:
"מטפל או עובד מוסד רפואי, ישמרו בסוד על מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם" ⁽⁴⁾ .

גם קהילית הרופאים בארץ קיבלה על עצמה את חובת הסודיות הרפואית בכללי האתיקה המקצועית אשר אושרו בישיבת הר"י ה- 38 ⁽⁵⁾. למרות העליה במודעות לשמירה על סודיות הטיפול הרפואי, ממשיכים להתקבל אצלנו דיווחים ותביעות שעניינם פגיעה בפרטיות המטופל, אם עקב חוסר תשומת לב או התעלמות מנהלים קיימים. התופעה שכיחה במיוחד בניתוחים קוסמטיים בהם מבקשים הרופאים להשתמש בתמונות מטופלים על מנת לפרסם את עצמם.

להלן דוגמאות אחדות מתחומים שונים שדווחו לחברה:

פרסום תמונות של מטופלים

דוגמאות:

• תובעת, דוגמנית במקצועה, אשר עברה ניתוח קוסמטי, גילתה לתדהמתה הרבה במהלך גלישה באתרו של הרופא המנתח, כי תמונותיה מעת הניתוח ולאחריו מופיעות באתר. התובעת הגישה תביעה בעילה של פגיעה בפרטיות ובחובת הסודיות, פרסום לשון הרע, וכן עילות נזיקיות אחרות.
• התברר, כי הרופא הנתבע צילם את מהלך הניתוח בהיותה בהרדמה כללית ולפחות בשתי תמונות שפורסמו באתר מופיעה התובעת במלוא הדרה, באופן המאפשר את זיהויה המוחלט על ידי כל מכריה.
• בפסק הדין, קבע בית המשפט, כי תמונותיה של התובעת מהוות "מסמכים רפואיים" וחובת הסודיות חלה עליהם בדיוק כפי שהיא חלה על מסמך רפואי אחר. הסכמתה של התובעת לביצוע הצילומים עצמם, אינה מהווה הסכמה לפרסומם. בית המשפט חייב את הרופא הנתבע בתשלום פיצויים בסך של 75,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט, בקבעו כי הנתבע רמס את אחת מזכויותיו הבסיסיות של החולה לשמירה על סודיות מוחלטת ⁽⁶⁾.
• תובעת עברה ניתוח להשתלת שיער. לאור חדשנותו של הניתוח, ביקש המנתח אישורה של התובעת לסיקור הניתוח בכתבת תדמית בעיתון. התובעת, אשר חששה מחשיפה, נאותה לכך בתנאי שזהותה לא תחשף. בכתבה אשר פורסמה בעיתון, צויינו שמה, מקום עבודתה, מקום מגוריה ופרטים אינטימיים נוספים אודותיה, והיא אף צולמה באופן שמזהה אותה. התביעה הסתיימה בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט.
• תובעת, הצטלמה חשופת חזה בטרם ולאחר ניתוח פלסטי של השדיים. התובעת הסכימה כי תמונותיה ישמשו אך ורק את הרופא במרפאתו, ואולם היא גילתה את תמונותיה במדור פרסומי בעיתון. גם מקרה זה הסתיים בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט.

מסירת מידע רפואי

הכלל הוא כי אין למסור מידע רפואי לאחר זולת המטופל. כחריג לכלל זה קובע חוק זכויות החולה רשימת מקרים בהם ניתן למסור המידע הרפואי לאחר, כמפורט בסעיף 20 (א):

•  המטופל נתן את הסכמתו למסירת המידע הרפואי;

•  חלה על המטפל או על המוסד הרפואי חובה על פי דין למסור את המידע הרפואי;

•  מסירת המידע הרפואי היא למטפל אחר לצורך טיפול במטופל;

•  לא נמסר למטופל המידע הרפואי לפי סעיף 18(ג) וועדת האתיקה אישרה את מסירתו לאחר;

•  ועדת האתיקה קבעה, לאחר מתן הזדמנות למטופל להשמיע את דבריו, כי מסירת המידע הרפואי על אודותיו חיונית להגנה על בריאות הזולת או הציבור וכי הצורך במסירתו עדיף מן הענין שיש באי מסירתו;

•  מסירת המידע הרפואי הוא למוסד הרפואי המטפל או לעובד של אותו מוסד רפואי לצורך עיבוד המידע, תיוקו או דיווח עליו על פי דין;

•  מסירת המידע הרפואי נועדה לפרסום בבטאון מדעי, למטרות מחקר או הוראה בהתאם להוראות שקבע השר ובלבד שלא נחשפו פרטים מזהים של המטופל.

בהקשר זה התעוררו סוגיות שונות. חוזר מינהל  רפואה (15/2003), מתייחס לנושא מסירת מידע במצבים שונים: מטופל שנפטר, מטופל קטין / חסוי / פסול דין ומסדיר את אופן מסירת המידע הרפואי לצד שלישי במצבים אלה.

בנושא מסירת מידע אודות מטופל שאינו בהכרה וקרובי משפחתו מתענינים בגורלו, יצא לא מכבר חוזר מינהל רפואה (53/2003), המתייחס לענין זה וקובע, כי טרם קבלתו של המטופל לאשפוז או לטיפול רפואי, יש לבקש ממנו לציין בכתב למי הינו מתיר למסור מידע אודות אותו טיפול, במצבים שבהם אינו בהכרה. אם המטופל לא ציין למי מותר למסור המידע, באחריות הצוות הרפואי למסור את המידע אך ורק לקרובי משפחה מדרגה ראשונה. במקרה שהמטופל מצוי בהכרה, יש להקפיד כי המידע ינתן אך ורק בנוכחותו.  חוזר מינהל זה מבהיר, כי אין באישור למסירת המידע כדי להוות יפוי כח לקבלת החלטות או כדי להוות כתב ויתור סודיות כללי. יודגש, כי בתי חולים מחוייבים לשמור על סודיות גם בהתייחס לעובדת האשפוז עצמה. למרות שמרבית המטופלים חפצים כי תימסר אינפורמציה לקרוביהם אודות מקום אשפוזם, הרי שישנם מטופלים שמעונינים לשמור על דיסקרטיות גם בענין זה. חוזר מינהל (71/97) התייחס לענין זה בשעתו והמליץ, כי בטופס ההסכמה לאשפוז יצוין על ידי המתאשפז האם מוכן למסירת מידע על דבר אשפוזו. במצב בו מגיע המטופל כשהוא מחוסר הכרה, ניתן יהיה למסור מידע על אשפוזו לקרוב משפחה מדרגה ראשונה בלבד.

אחת הסוגיות שעדיין דורשות שיפור, היא מקום תלית מצבת המטופלים במחלקות אשפוז. נציין, כי מרבית המוסדות כבר הפנימו את החשיבות של "הסתרת" מצבת החולים מעין הציבור ומקפידים שרשימה זו תהיה תלויה במקום סגור, לדוגמא חדר אחיות.

להלן דוגמאות אחדות בנושא זה:

• חולה איידס שהתאשפז עם דלקת ריאות, וביקש מפורשות שלא לחשוף את דבר היותו חולה במחלה. למרות זאת, מסר אחד הרופאים מידע רפואי בטלפון לאדם שהתקשר והציג עצמו כרופא של החולה.

• מטופלת שעברה ניתוח להקטנת חזה שאינו מקובל בקרב בני עדתה וביקשה לשמור על דיסקרטיות מוחלטת בענין זה. במודיעין בית החולים נמסר דבר אשפוזה במחלקה הפלסטית דבר שגרם להפרת פרטיותה.

• אשה פנתה לרופא המשפחה על מנת לקבל מידע רפואי אודות החברה של בנה על מנת לבחון את מידת התאמתה לבנה. הרופא נענה לבקשתה וחשף פרטים אודות מצבה הבריאותי של החברה, לרבות מחלה גנטית ממנה סובלת. המידע הופץ בקרב בני המשפחה והחברים, והנישואים המתוכננים סוכלו.

שמירת הסודיות הרפואית של קטינים

נושא הסודיות הרפואית של קטינים הוא סבוך ומורכב ואנו נתיחס אליו בהקשר זה בקליפת אגוז.

החוק בישראל אינו מאפשר מתן טיפול לקטינים ללא קבלת הסכמת אפוטרופסיהם הטבעיים, שהם בד"כ ההורים. קיימים מספר חריגים המוסדרים בחוקים ספציפיים והם: ביצוע הפסקת הריון ⁽⁷⁾,  בדיקה לאיבחון תסמונת הכשל החיסוני הנרכש (HIV) ⁽⁸⁾, ואשפוז פסיכיאטרי ⁽⁹⁾. חוק זכויות החולה אינו מתייחס באופן ספציפי לטיפול הניתן לקטינים.

על מנת לאפשר לקטינים לפנות לקבלת טיפולים שונים בגפם, אנו נזקקים לאנלוגיה מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות⁽¹¹⁾, אשר קובע כי ישנן פעולות משפטיות שדרכם של קטינים לבצע ללא צורך באישור הוריהם. היות ופעולה רפואית היא פעולה משפטית, הרי שסעיף זה מכשיר מתן טיפולים לקטינים, הפונים בגפם במקרים מסוימים. כך לגבי קטינות הפונות לגניקולוג לשם התאמת אמצעי מניעה או בדיקות שגרה, כך לגבי צעירים הפונים לרופא המשפחה בשל מחלת חום, או מתבגרים הפונים לרופא עור לייעוץ וטיפול בבעיות עור וכו'. במצבים המתוארים, הרציונל הוא לאפשר לקטין להגיע בגפו, וליתר הצורך בהגעת ההורה לכל בדיקה ובדיקה.

בעוד שלגבי מתן הטיפולים שמקובל לתיתם לקטינים הפונים בגפם, קיימת בהירות רבה יותר מבחינה משפטית, הרי ששאלת הסודיות הרפואית של הקטין במקרים אלה מורכבת ומסובכת יותר, ואנו סבורים כי לא ניתן לראותה כצד השני של אותו המטבע.

במצב החוקי הקיים, נראה כי אין אפשרות לשמור על הסודיות הרפואית של הקטין ולא למסור פרטים להוריו- אפוטרופסיו. אף כי איננו סבורים, כי על הרופא ליזום, בכל מקרה, מסירת המידע להורה,  אם ההורה פונה לרופא, בבקשה לקבל את המידע הרפואי אודות הקטין, אין עוגן חוקי לסירוב הרופא לעשות כן.

הלשכה לאתיקה של הר"י סיכמה בסוף שנת 2000 עמדתה בענין, כאשר הופנתה אליה שאלה ספציפית לגבי טיפול בנערה הלוקה במחלת מין ומסרבת לשתף בכך את הוריה.  העמדה של הלשכה לאתיקה של הר"י בענין זה היתה, כי מבחינה חוקית כל מיפגש עם הקטינה צריך להיות בידיעתם ובהסכמתם של ההורים ⁽¹²⁾ . החריג לכך לטעמנו הוא ,כמובן, אותם מקרים בהם ידיעת ההורה עלולה לסכן את הקטין. במקרה כזה עומדת לרופא האפשרות לפנות לועדת האתיקה בבקשה להימנע ממסירת המידע להורה.

לאור האמור לעיל, במקרים בהם הקטין מסרב לידע את הוריו אודות הטיפול הרפואי, אנו ממליצים לרופא לנהל שיחה עם הקטין ולהבין את שורש הסירוב. בשיחה זו יש להסביר לקטין את חשיבות השיתוף של ההורים במידע הרפואי. במקרים בהם הקטין מתנגד לשיתוף ההורים בנוגע לטיפול הרפואי שניתן לו ומבקש להימנע ממסירת מידע להורים, על הרופא להסביר לו כי אין דרך להימנע ממסירת מידע להורה, אם זה יפנה לרופא לקבלת המידע.
הגישה האמורה מתיישבת גם עם חובתו של ההורה לדאוג לבריאותו של ילדו הקטין ולמנוע פגיעה בשלומו ובבריאותו⁽¹³⁾ .

עמדה שונה מביעים רחל ווילף-מירון ואח'⁽¹⁴⁾, הגורסים כי במצבים מסוימים, יש לכבד את רצון הקטין לסודיות אף מפני הוריו, ובכך לשפר את יעילות המפגש הטיפולי ולעודד  פניותיהם של קטינים לקבל סיוע רפואי. במאמרם, נקרא המחוקק להסדיר הסוגיה ובכך לתת מענה לקטינים המעונינים בשמירת סודיותם.

דוגמאות:

• נערה שעברה הפסקת הריון ללא ידיעת הוריה. מכתב השחרור נשלח מבית החולים ישירות לבית הוריה , אשר גילו בדרך זו את דבר הפסקת ההריון והגיבו באלימות פיזית ונפשית כלפיה.
• נערה מבית דתי עברה הפסקת הריון ללא ידיעת הוריה. לשם הסדרת התשלום מול קופת חולים העביר בית החולים את סיכום האשפוז באמצעות הפקס. בשל טעות, הגיע הפקס למזכירות היישוב, אשר טרחה לשלוח אותו לבית הוריה של הנערה. כתוצאה מחשיפת המידע נאלצה הנערה לעזוב את היישוב.
• מקרה נוסף אשר דווח לנו, עוסק במסירת מידע אודות תוצאות בדיקה חיובית להריון לאם הנערה בטלפון, שגילתה באופן זה את דבר היות בתה בהריון.
• ישנם מצבים בהם נשלחים מכתבי הפניה מבית החולים או דרישות תשלום לצעירות שעברו הפסקת הריון או טיפול אחר ללא ידיעת משפחתן. בעקבות הפניה מבית החולים נחשף דבר הטיפול ונפגעת פרטיותן.

פרטיות הבדיקה

לכאורה המדובר בעובדה טריויאלית, אולם דומה שבמקרים רבים אין הרופא מודע לכמות ההסחות המתרחשות בעת ביצוע הבדיקה. במקרים רבים אין הקפדה על הסטת וילון, וגם כניסתה של אחות או רופא אחר בעת הבדיקה, ושיחה בטלפון הנייד עלולים לפגוע בפרטיות הנבדק.
בנוסף, חוזר מנהל (40/2001) קובע הנחיות לביצוע בדיקות גופניות וטיפולים רפואיים תוך שימת לב מיוחדת לשמירה על פרטיות הנבדק. בחוזר זה נקבע, כי כל נבדק זכאי לנוכחות אדם נוסף (בין אם איש צוות רפואי או לא), בעת ביצוע בדיקה גופנית. על הרופא לציין בפני הנבדק זכותו לכך, ואם הנבדק מבקש זאת, יש להענות לבקשתו. בנוסף נקבע, כי בבדיקות של מטופלים קטינים, חסרי ישע, חסרי הכרה או חולי נפש חייב להיות נוכח האפוטרופוס או איש צוות רפואי בנוסף לבודק. הרופא צריך לציין בגיליון הרפואי את פרטיו המזהים של הנוכח בבדיקה.

פרסום בבטאון מדעי/ ביצוע מחקר

חוק זכויות החולה מאפשר, כחריג לכלל האוסר מסירת מידע רפואי לאחר, למסור מידע לשם פרסום בבטאון מדעי, למטרות מחקר או הוראה, בהתאם להוראות שקבע השר, ובלבד שלא נחשפו פרטים מזהים של המטופל ⁽¹⁵⁾.

בבסיס קביעתו של חריג זה עומדת ההכרה בחשיבות ביצועם של  מחקרים רפואיים וקידום והפצת הידע הרפואי. אמנם, שר הבריאות לא קבע הוראות בענין זה, אך ברור שיש לדאוג לפירסום בעילום שם ואי חשיפת פרטים מזהים של המטופלים.

דוגמאות:

• מידע רפואי שעבר מבית חולים למוסד אוניברסיטאי לשם ביצוע מחקר אונקולוגי ללא קבלת אישור אחת המטופלות. המטופלת, הופתעה לקבל מכתב מעורך המחקר ובו רשימת שאלות לחולה, מהן עולה בבירור כי תיקה הרפואי הועבר מבית החולים למוסד האוניברסיטאי בלא שניתן אישורה לכך לבית החולים. המטופלת טענה להפרה בוטה של זכותה לפרטיות וגרימת נזק נפשי. תיק זה הסתיים בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט.

• ועדת הלסינקי אישרה הצעת מחקר העוסקת במחלת נפש בקרב קהילה מסוימת. לצורך המחקר, החוקרים איתרו בעצמם את המועמדים, כשלפי הנטען בכתב התביעה, הם נעזרו ברופאי הקהילה שסיפקו להם את שמות המועמדים. בנוסף, נטען בכתב התביעה שהחוקרים הגיעו לבית משפחה ונטלו דגימת דם מחסוי שמוגדר כחולה נפש, מבלי שניתנה הסכמת אפוטרופסו להשתתפותו במחקר. עצם הגעת החוקרים לבית המשפחה הופץ בכפר וגרם, לפי הנטען, לפגיעה בפרטיות ולפגיעה בשם הטוב. התביעה נמצאת עדיין בהתדיינות משפטית.

מקורות

1. חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981, סעיף 1.

2. שם, ס' 2 (11).

3. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, סעיף 7.

4. חוק זכויות החולה, התשנ"ו- 1996, סעיף 19(א).

5. כללי האתיקה המקצועית של הרופאים, ישיבת הר"י ה- 38, סעיפים 18-27.6. ת.א.(שלום-תל-אביב ) 160771/02, באיסור פירסום.

6. חוק העונשין (נוסח משולב), התשל"ז- 1977, ס"ח 226.

7. חוק לגילוי נגיפי איידס בקטינים, התשנ"ו- 1996, ס"ח 252.

8. חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך- 1960, תיקון התשנ"ה (מס' 2), ס"ח 316. חוק הטיפול בחולי נפש, התשנ"א- 1991, ס"ח 58

9. פרופ' אמנון כרמי, "הסכמת החולה הקטין לטיפול בו", מכתב לחבר, כרך 61, חוב' 8-9, ספט'-אוק' 99, ועו"ד טליה חלמיש- שני, "הסכמות לטיפולים רפואיים של קטינים", כתב העת לניהול סיכונים ברפואה, מס' 6 (1997),6 .

10. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב, 1962, סעיף 6.

11. הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י): טיפול במתבגרים. מכתב לחבר, כרך 62, חוברת 12, דצמבר 2000.

12. חוק העונשין, התשל"ז- 1977, פרק י', סימן ג', ס' 323.

13. רחל ווילף-מירון ואח', הרפואה, "סודיות רפואית בטיפול במתבגרים בישראל- לקראת חקיקה", כרך 142, חוב' ז' (יולי 2003).

14. חוק זכויות החולה, התשנ"ו- 1996, ס' 20 (א) (7).