בפקודת הרופאים מנויים התנאים הנדרשים לקבלת רישיון לעסוק ברפואה, וידע בסיסי בשפה העברית אינו כלול בתנאים אלה.
בפועל, מי שלמד רפואה בישראל, וכן מי שלמד רפואה מחוץ לישראל ולא עסק ברפואה באותה מדינה, נדרש לסיים תקופת סטא'ז בבית חולים בישראל כתנאי לקבלת רישיון לעסוק ברפואה, ורוכש, בדרך זו, ידיעה בסיסית של השפה העברית.
לעומת זאת, רופאים שלמדו רפואה מחוץ לישראל ועסקו ברפואה באותה מדינה, יכולים לקבל רישיון לעסוק ברפואה, מבלי לדעת את השפה העברית; לכן, יש במערכת הרפואה בישראל, רופאים שאינם בעלי ידע כלשהו בשפה העברית, דבר העשוי לפגוע בתקשורת עם המטופלים, ביכולת לקבל הסכמה מדעת ובתקשורת עם אנשי צוות רפואי אחרים. בסופו של דבר, אי ידיעת השפה העברית עשוי לפגוע בטיפול הרפואי.
יור ועדת הבריאות ח"כ חיים כץ :"החוק נועד לקבוע כי אחד מהתנאים לקבלת רישיון לעסוק ברפואה בישראל, הוא ידע בסיסי בשפה העברית, וזאת על מנת להבטיח תקשורת טובה יותר בין רופא למטופליו, לשפר ולייעל את הטיפול הרפואי הניתן למטופלים בישראל"
ח"כ פרופ' אריה אלדד: החוק חשוב מאוד משתי בחינות. הראשונה - זהו חוק שמגן על החולים, מבטיח קיום תקשורת בסיסית לפחות בין הרופא והחולה, מבטיח כי הרופא יוכל לקרוא בתיק הרפואי של החולה, לדעת מה ההיסטוריה הרפואית שלו, התרופות אותן הוא מקבל, רגישויות מהן הוא סובל, ואלו אירועים רפואיים חריגים היו לו. כך יוכל הרופא לטפל באופן יעיל יותר ובטוח יותר בחולה שלו. תנאי בסיסי דומה קיים ברוב מדינות העולם.
והשנייה - מעמדה של העברית, לא כאחת מן "השפות הרשמיות" בישראל אלא כשפה הראשית, זוכה בחוק זה לחיזוק ולהעדפה ברורה על כל שפה אחרת.