MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

הסכמה מדעת לטיפול רפואי - ההיבט המשפטי (2008)

 שם המחבר:  עו"ד טליה חלמיש-שני


 



זכותו של האדם על גופו היא זכות יסוד במדינה דמוקרטית, המטופל אדון לגורלו והוא זכאי להיות שותף מלא בעיקרון רק מטופל בגיר שמלאו לו 18 שנה, ואשר הכשרות המשפטית שלו לא נשללה (מחמת מחלת נפש או ליקוי שכלי זמני או קבוע) זכאי לקבלת בעצמו את ההחלטות הטיפוליות. תהליך קבלת ההחלטות הרפואיות.

 

הזכות הבסיסית - אוטונומית הרצון

הכשירות המשפטית לקבלת החלטות רפואיות

הבסיס המשפטי לחובת "ההסכמה מדעת"

חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996

היקף חובת הגילוי


מבחן החולה הסביר

הפרמטרים לקביעת היקף הגילוי

חובת הגילוי במצבים מיוחדים 


    הזכות הבסיסית - אוטונומית הרצון

  1. זכותו של האדם על גופו היא יסוד במדינה דמוקרטית, ומכאן נגזרת זכותו של המטופל לאוטונומית הרצון בכל הנוגע להחלטות הטיפוליות. (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ס' 4,2)
     
  2. המטופל אדון לגורלו והוא זכאי להיות שותף מלא בתהליך קבלת ההחלטות הרפואיות. אין להעניק טיפול רפואי למטופל בגיר וכשיר, ללא הסכמתו המפורשת למתן הטיפול.
     
  3. הסכמה "סתמית" שאינה נסמכת על מידע ביחס לטיפול המוצע - לאו הסכמה היא. על מנת שלהסכמה יהא תוקף משפטי, היא צריכה להיות "הסכמה מדעת".
     
  4. "הסכמה מדעת" היא הסכמה המבוססת על מידע ביחס למחלה, לפרוגנוזה, לטיפול המוצע, לאלטרנטיבות טיפוליות, לסיכויים ולסיכונים של הטיפול המוצע ושל הטיפולים החלופיים.
     
  5. "רצונו של החולה - לבצע את הטיפול או לסרב לו - לא יכול שיהא רצון מודע ומושכל, אלא אם יהא מבוסס על המידע החיוני לקבלת ההחלטה העומדת על הפרק. מקום שחולה אינו מודע לסיכונים, סיכויים והשלכות של הטיפול אותו הוא עומד לעבור, קיומן של חלופות טיפוליות והשלכותיהן... כיצד ניתן יהיה לאמר כי רצונו - רצון הוא, ובחירתו בטיפול או בחירתו שלא לעשותו - בחירה של ממש היא? לפיכך אי מסירת מידע לחולה - או מסירת מידע חלקי וחסר - עולה כדי פגיעה בזכותו של האדם לאוטונומיה על גופו, שכן היא פוגעת ביכולתו לגבש החלטה בדבר קבלת טיפול רפואי באופן מושכל ומודע" (ע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בי"ח כרמל פ"ד נג (4), 526)
     
  6. על מנת שהסכמה של מטופל לטיפול רפואי תחשב ל"הסכמה מדעת", לא די בכך שניתנו לו ההסברים הנדרשים, אלא שיש צורך לתיתם בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מירבית של הבנת המידע, לשם קבלת ההחלטה בדרך של בחירה מרצון ואי-תלות. (ס' 13 (ג) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו- 1996)
     
  7. קבלת הסכמה ממטופל, בשלב שבו הוא שרוע על שולחן הניתוחים, או לאחר מתן פרמדיקציה, או סמוך מאוד לביצוע הניתוח עצמו, אינה ממלאה את תנאי ה"הסכמה מדעת" ואין לה תוקף משפטי.
     
  8. ההסברים צריכים להינתן בשפה המדוברת של המטופל, ולהיות מותאמים ליכולת הקליטה וההבנה שלו.

     הכשירות המשפטית לקבלת החלטות רפואיות
  1. בעיקרון רק מטופל בגיר שמלאו לו 18 שנה, ואשר הכשרות המשפטית שלו לא נשללה (מחמת מחלת נפש או ליקוי שכלי זמני או קבוע) זכאי לקבלת בעצמו את ההחלטות הטיפוליות. (ס' 3 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962)
     
  2. במקרה של מטופל קטין או מטופל שאינו כשיר מוקנית הזכרות לקבלת ההחלטות הטיפוליות לאפוטרופוס.
     
  3. כאשר המטופל הוא קטין - האפוטרופוסים הטבעיים הם ההורים ולפיכך זכאים לקבל את ההחלטות הרפואיות. (ס' 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות)
     
  4. במטופל קטין - די בהסכמת הורה אחד לטיפול רפואי, אלא אם כן ידוע למטפל, כי ההורה האחר מתנגד לטיפול הרפואי. בעניין שאינו סובל דיחוי ראשי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו. (ס' 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות)
     
  5. בחוקים שונים נקבעו הסדרים המאפשרים לקטינים לפנות לקבלת טיפולים רפואיים גם ללא הסכמה של ההורים ואף בלא שיתופם בקבלת ההחלטה. כך בהפסקת הריון, בדיקות איידס ואשפוז פסיכיאטרי.
     
  6. במקרים רבים אשר אינם מוסדרים בחוק, פונים קטינים בגפם לקבלת טיפול רפואי ומעוררת השאלה האם ניתן לטפל בהם ללא קבלת הסכמה מדעת של ההורים.
  7. מקובל להכיר בזכותם של קטינים לפנות לטיפולים רפואיים בגפם בתנאים הבאים:
     

    1) הקטין הוא בן 14 לפחות ומסוגל להבין את ההסברים הרפואיים
    2) מקובל שקטינים בגיל הזה פונים לקבל את הטיפול המסויים ללא ליווי ההורים
    3) הטיפול אינו פולשני ולא כרוך בו סיכון רב
    לדוגמא: קטינות הפונות לגינקולוג לבדיקה ולקבלת אמצעי מניעה.
     

  8. במטופל בגיר שאיננו כשיר (פסול דין) - הזכות לקבלת ההחלטות הטיפוליות מוקנית לאפוטרופוס הממונה על ידי ביהמ"ש.
     
  9. לבני משפחה של מטופל שאינו כשיר, לרבות בני -זוג וילדים, אין כל מעמד בתהליך קבלת ההחלטות הטיפוליות, ואם לא מונה למטופל כזה אפוטרופוס על פי דין יש לדאוג שימונה.
     
  10. מטופל רשאי למנות בא-כוח מטעמו שיהיה מוסמך להסכים במקומו לקבלת טיפול רפואי. ביפוי הכוח צריכים להיות מפורטים התנאים והנסיבות שבהם יהיה בא הכוח מוסמך להסכים במקומו של המטופל לטיפול רפואי. (ס' 16 לחוק זכויות החולה)
     
  11. משרד הבריאות פרסם נוסח מומלץ לכתב מינוי בא-כוח כאמור לעיל. בהתאם לחוזר משרד הבריאות אם הביע המטופל רצונו בכך, יוכל בא כוחו לתת הסכמה לטיפול רפואי גם מקום שהמטופל חתם על יפוי הכוח בהיותו כשיר והפך בהמשך לפסול דין (מחמת אירוע מוחי, מצב נפשי, מחלת השיטיון וכו').


הבסיס המשפטי לחובת "ההסכמה מדעת"
 "הכוח שאוצרים הרופאים בידיהם עלול להשליך באופן ניכר - אם לא באופן בלתי הפיך - על אורח החיים של המטופל ובריאותו, ומשכך, חרף רצונם הטוב של הרופאים להיטיב עם החולה, ראוי הוא כי רצונו של החולה יהיה לנגד עיניהם". (ע"א 2781/93 לעיל)

  1. הבסיס המשפטי עליו הושתתה בישראל חובתו של המטפל לקבל "הסכמה מדעת" של מטופל בטרם מתן טיפול רפואי מצוי ב"עוולת התקיפה", בה נקבע כי הפעלת כוח במתכוון נגד גופו של אדם שלא בהסכמתו מהווה תקיפה.(ס' 23 לפקודת הנזיקין [נ"ח])
     
  2. היות ומתן טיפול רפואי כרוך ב"נגיעה" או ב"הפעלת כוח" נגד גופו של המטופל, הרי שנקבע בפסיקה כי אם הטיפול ניתן ללא הסכמה תקפה של המטופל, יש לראות בכך ביצוע תקיפה מצד המטפל כלפי המטופל.
     
  3. בשנים האחרונות חלה נסיגה בהסתמכות בתי המשפט על עוולת התקיפה, משום העדר ההצדקה לקבוע כי רופא "תקף" מטופל רק משום שטיפול בו ללא מתן הסברים מלאים.
    (ראו גם דו"ח "הועדה לבדיקת האחריות לפגיעה בטיפול רפואי" בראשות השופט קלינג, תשנ"ט-199, עמ' 47-48 לפקודת הנזיקין [נ"ח])
     
  4. עוולת התקיפה "מתאימה" עדיין למצבים בהם לא נתקבלה כלל הסכמת המטופל לטיפול, כמו למשך במקרה של טעות באיבר המנותח או טעות בזהות החולה.
     
  5. העוגן המשפטי החלופי והעיקרי מצוי ב"עוולת הרשלנות". רופא הנותן למטופל טיפול ללא מתן הסברים הולמים וללא קבלת הסכמה מדעת של המטופל לטיפול נחשב ל"רשלן". (ס' 36-35 לפקודת הנזיקין [נ"ח])
     
  6. קביעת העוגן המשפטי ב"עוולת הרשלנות" מבוססת על תפיסת החובה של המטפל ליתן הסברים לפני מתן טיפולים רפואיים כחלק מחובת הזהירות הכוללת שלו לכפי המטופלים.
     
  7. התפתחות חשובה בפסיקה בארץ היא הכרה בפגיעה "באוטונומית הרצון" של מטופל כנזק עצמאי המעמיד עילת תביעה. פירושו של דבר, שמטופל יכול לתבוע את המטפל בעוולת הרשלנות על שלא הזהיר אותו מפני סיבוך אפשרי, אף אם בכל מקרה היה נותן הסכמתו לאותו טיפול, ואף אם לא נגרם לו נזק מהטיפול כלל ועיקר.
    דוגמא: מטופלת שעברה ביופסיה בכתף בחשד לממאירות והסתבכה עם "כתף קפואה" (30% נכות) תבעה את המנתח שלה ברשלנות על כך שלא הזהיר אותה מפני הסיבוך האמור. ביהמ"ש קבע כי אכן הרופא היה רשלן בכך שלא סיפק את ההסברים הנדרשים למטופלת ופגע באוטונומיה שלה. זאת על אף שנקבע, שהמטופלת היתה נותנת את הסכמתה לביצוע הביופסיה בכל מקרה, אף נוכח מלוא ההסברים.
    (ע"א 2781/93 לעיל



חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996
 

  1. חוק זכויות החולה מסדיר כיום את נושא קבלת ההסכמה מדעת לטיפולים רפואיים. החוק קובע את הכלל כי לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות החוק. (ס' 13 (א) לחוק)
     
  2. רופא המפר את הוראות החוק חשוף לתביעה של מטופל הן בעוולת הרשלנות והן בעוולה של הפרת חובה חקוקה. כמו כן הוא חשוף להליכים משמעתיים על-פי פקודת הרופאים על מתן טיפול ללא הסכמה מדעת של המטופל. (ס' 33 לחוק)


היקף חובת הגילוי
 
על פי החוק "חובת הגילוי" למטופל לפני מתן טיפול רפואי כוללת, בין היתר, את:
1) האבחנה והפרוגנוזה של המצב הרפואי של המטופל
2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע
3) הסיכונים הכרוכים בטיול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות
4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של היעדר טיפול רפואי 
5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני 
(ס' 13 (ב) לחוק)
  
לא נקבעו קריטריונים וכללים ברורים בעניין היקף ההסברים שיש ליתן למטופלים במצבים שונים והדבר נקבע על ידי בתי המשפט בכל מקרה לגופו. ההסבר שניתן לכך על ידי בתי המפשט:
"נסיבותיו של הטיפול הרפואי והרקע לנתינתו הם מגוונים ורבי פנים. לא ניתן לצפותם מראש באופן שיאפשר קביעה ממצה של כללים בתחום מורכב זה. ראוי איפוא לאפשר לדינים בסוגיה זו להתקדם ולהתפתח לכלל מערכת נורמטיבית בדרך הדרגתית ותוך התקדמות ממקרה למקרה". 
(ע"א 3108/91 רייבי ואח' נ' וייגל ואח' פ"ד מז(2), 497)  


 מבחן החולה הסביר 
 
המבחן להיקף חובת הגילוי בארץ הוא מבחן "החולה הסביר" (ולא מבחן "הרופא הסביר"), כלומר יש ליתן למטופל מידע על כל הסיכונים שאדם סביר היה מייחס להם חשיבות בהחלטה אם להסכים לטיפול המוצע.
(ע"א 3108/91 לעיל) 


מבחן "החולה הסביר" אינו מבחן אובייקטיבי בלבד ויש לשקול במסגרתו את נסיבותיו המיוחדות של המקרה או של החולה. לכן, למרות שבעקרון "אין טעם למסור למטופל מידע אודות סיכון נידח הטמון בטיפול רפואי" (ע"א 470/87 אלטורי נ' מ"י פ"ד מז(2), 146)
"ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי. במקרה כזה, למרות האחוז הנמוך ייכללו אותם סיכונים בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי". 
(ת"א (י-ם) 1109/97) 
 

הפרמטרים לקביעת היקף הגילוי

  1. ככל שהטיפול נדיר והרה סיכון יותר ככל שפחותה מידת הנחיצות שלו לשמירה על הגוף או על החיים כן רב המידע שיש לתת למטופל על הסיכונים הכרוכים בטיפול ועל החלופות הטיפוליות.
     
  2. "על מנותח זכאי לקבל פרטים מירבייים על הניתוח שעומד להתבצע בגופו, בעיקר כאשר ניתוח זה הוא נדיר וחריג. במקרה כזה חובתו של הצוות הרפואי לספק לחולה את מירב המידע הרלבנטי, על מנת שהחולה יוכל לשקול בעצמו ובעצה אחת עם קרוביו, האם להנתח או להמשיך ולשאת בסבל כאביו תקופה נוספת".
    (ע"א 1116/92 ברטין נ' פישלביץ)
     
  3. בניתוחים נדירים ובעלי סיכון גבוה, צריך ההסבר להינתן למטופל על ידי הרופא המנתח עצמו או לפחות על ידי רופא בכיר אחר המעורב בניתוח.(ת"א (י-ם) 973/91 ביסטריצר נ' מ"י)
     
  4. ככל שהטיפול נחוץ יותר לשלמות הגוף או החיים וככל שהסיכון נמוך יותר כך מצטמצמת חובת ההסברים שיש לתת למטופל.
     
  5. "הסכמה מדעת לטיפול מבוססת על שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו מצד שני". (ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה פ"ד נו(4), 746)
     
  6. "ככל שהניתוח או הטיפול אינו מיועד למנוע סכנה מיידית וככל שניתן לדחות את הטיפול, בלי להחמיר את המצב, כדי שהחולה יוכל לגבש את הסכמתו כשהמידע הרלבנטי בידיתו, כך חובת הגילוי המוטלת על הרופא רחבה יותר..." (ע"א 2781/93 לעיל)



ניתוח אלקטיבי

"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי - שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים רגיל - נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל, בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים... גם אם סיבוכים אלו נדירים".
(ע"א 6153/97 לעיל) 


ניתוח פרטי

  1.  "ברפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין האינטרס של המטופל, כדי להקהות את עוקצו של ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה". (ע"א 6153/97 לעיל)
     
  2. חשוב שלא לכביר מידע מיותר ולא נחוץ על המטופל על מנת שלא להרתיע אותו מפני קבלת טיפולים נחוצים."אסור ליצור מצב בו החולה יוצף בפרטי אינפורמציה, סיכונים וסיכויים נדירים ובעלי סיכוי אפסי באופן שבסופו של דבר תמנע מהחולה בחינה סבירה ורצינית בקבלת החלטה בזמן אמת". (ת"א (י-ם) 1109/97 לעיל)
     
  3. "מציאת האיזון הנאות תאשפר לחולה להגיע להחלטה מושכלת ותמנע מצב בו יוטל נטל כבד על ציבור הרופאים אשר לא יוכל לעמוד בו ויפגע בסופו של דבר בחולים. מצב זה עלול להביא ל"רפואה מתגוננת" אשר תפגע ביחסי רופא - חולה בכלל ובאוטונומיה של החולה בפרט". (ת"א (י-ם) 1109/97 לעיל)



חובת הגילוי במצבים מיוחדים


זהות המנתח

  1. למטופל זכות להיוודע זהות הרופא שיבצע בו את הניתוח, ויש למסור לו מידע על-כך, לפי בקשתו, מרגע שידועה תוכנית הניתוחים.
     
  2. בדרך כלל אם ההסכמה מדעת של המטופל ניתנה באופן כללי ולא למנתח מסויים (כמקובל במערכת הציבורית), אין הוא יכול לטעון כי אין תוקף להסכמה שנתן אם הניתוח בוצע שלא על ידי המנתח המתוכנן. שונה הדבר במערכת הפרטית שבה ההתקשרות לביצוע הניתוח היא בין המטופל לרופא מסויים. במקרה כזה היא ההסכמה לטיפול בידי הרופא המסויים בלבד.
     
  3. במקרים בהם המטופל מביע חשש ספציפי ביחס לזהות המנתחים יש להבהיר לו כי הניתוח עשוי להתבצע על ידי מתמחה ובאיזה אופן מתבצע ניתוח כזה (פיקוח של רופא בכיר, מי מבצע איזה חלק בניתוח וכד'). (א (ת"א 1598/01 התובע כ. ואח' נ' שירותי בריאות כללית, טרם פורסם)



סטיה מתוכנית הניתוח

 

  1. במקרה של התפתחויות בלתי צפויות במהלך הניתוח, או במקרה שמתגלה "אנטומיה משונה" אצל המנותח, המגבירה את הסיכון הניתוח, או כאשר יש מצבים המחייבים חריגה מתוכנית הניתוח המקורית - עולה השאלה האם ניתן לייחס למטופל הסכמה מכללא (במשתמע) לטיפולים המתחייבים מן הממצאים שנתגלו.
     
  2. טופסי ההסכמה עליהם חותמים המטופלים לפני ביצוע ניתוחים כוללים גם הסכמה של המטופל להרחבה או לסטיה מתוכנית הניתוח המקורית, אם ייוצרו נסיבות שיחייבו זאת. ואולם בתי המשפט פרשו הסכמה זו המטופלים בצור המצמצמת.
     
  3. אם מתגלה במהלך הניתוח "אנטומיה משונה" אצל המנותח, המגבירה את הסיכון הניתוחי, או כאשר יש ממצאים המחייבים חריגה מתוכנית הניתוח המקורית, אשר יש בה כדי להגביר את הסיכון להתרחשות סיבוכים, אין לסטות מהתוכנית אלא בהתקיים שני התנאים הבאים:
     
  4. אם לא מתקיימים התנאים האמורים לעיל, בד"כ על המנתח להמנע מלסטות מתוכנית הניתוח המקורית ועליו להפסיק את הניתוח כדי לאפשר למטופל לשקול מחדש את החלטתו ולבחון דרכי טיפול חלופיות לאור הסיכונים הנוספים.


מטופל שאינו מעונין בהסברים
  
חובת הגילוי מצד הרופא איננה מתונית בהצגת שאלות מצד המטופל, אלא על הרופא להכבד ולפרט בפני המטופל את המידע הנדרש לצורך קבלת הסכמה מדעת. 

במקרה של מטופל המתנגד באופן נמרץ לקבלת כל מידע, ומודיע לרופא כי הוא סומך עליו ומבקש שיחליט במקומו על דרך הטיפול הנאותה, מומלץ למטפל לנהוג כדלקמן:
1) להסביר למטופל בפירוט את זכותו לקבלת המידע הרפואי
2) לעשות מאמץ סביר לשכנע את המטופל להבין את מצבו ואת האפשרויות, הסיכונים והסיכויים שבטיפול המוצע וחלופותיו
3) לתעד במפורט את השיחה שהתנהלה

אם עומד המטופל במריו, אין לכפות עליו את קבלת המידע המבוקש ומומלץ לשקול אם בנסיבות המקרה יש מקום וצורך לבצע את הטיפול המוצע. 


טיפולים שאינם כלולים בסל

  1. זכותו של מטופל לקבלת מידע רפואי כוללת גם את הזכות להוודע על סוגי בדיקות וטיפולים אשר אינם כלולים בסל השירותים או אינם ניתנים במסגרת המוסדות הציבוריים, אך ניתן להשיגם או לבצעם תמורת תשלום באופן פרטי.
     
  2. בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי אפשרות המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית - ואולי אף במסגרת שירותי רפואה מעבר לים. כך יש לעשות, אכן, כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם זמינים ברפואה הציבורית בארץ ... עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את התרופה מכספו אם לאו. שאלה זו כרוכה לא אחת באפשריות הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו, על הרופא לספק את המידע הנדרש, והחולה יחליט".
    (ע"א 4960/04 ערן סידי ואח' נ' קופ"ח כללית)



אופן מתן ההסכמה מדעת

  1. הסכמה מדעת לטיפול רפואי יכולה להיות בכתב, בעל-פה או בדרך של התנהגות. הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת לחוק זכויות החולה, כמפורט להלן, תינתן במסמך בכתב שיכלול את תמצית ההסבר:
    1) ניתוחים
    2) צינתורים של כלי דם
    3) טיפול בקרינה מיינננת (רדיותרפיה) 
    4) טיפולי הפריה חוץ - גופית
    5) כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים
    (ס' 14 (ב) לחוק)
  2. הר"י - האיגודים המקצועיים בשיתוף עם החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ (MRM) הכינו טפסים ייעודיים לכ- 100 פעולות רפואיות אשר מומלץ להשתמש בהם במקרים המתאימים.
     
  3. בכל מקרה בו יש חובה להחתים על טופס הסכמה ייעודי כאמור לעיל, ואין טופס כזה, מומלץ להחתים את המטופל על טופס הסכמה סטנדרטי ולהוסיף פירוט ההסברים שניתנו בגיליון הרפואי ולהחתים את המטופל על הרישום בגיליון, בנוסף על החתימה בטופס הסטנדרטי.
     
  4. מומלץ בכל מקרה לרשום בגליון הרפואי "הערת הסכמה", תוך התייחסות ספציפית לנסיבות מתן ההסכמה. זאת אף אם חתם המטופל על טופס הסכמה ייעודי.
     
  5. "דרישת הכתב חוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס ההסכמה מדעת ערוך כדין, יש לקבוע, למצער, כי במקרה של מחלוקת, המטפל הוא זה שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו". (ע"א 6299/05 אמנון צורך נ' ד"ר דב שחור, מכבי שירותי בריאות)
     
  6. יש לדאוג לכך שטופס ההסכמה יכלול את שם הניתוח או הפעולה הרפואית בעברית ולא באותיות לטיניות ו/או קיצורים ומונחים רפואיים בלבד.
     
  7. "בעניינינו הוגש לביהמ"ש מוצג שכותרתו היא: הסכמה לניתוח וטיפול רפואי אחר" נראה כי מסמך זה נרשם בדרך של שגרה כשחלק מפרטיו המהותיים לוקה בחסר: סוג הניתוח נרשם באותיות לטיניות מבלי שמהותו ברורה ומובנת, ודווקא נתוניו של ניתוח כזה צריכים להירשם בלשון פשוטה, ענינית וברורה כדי שכל חולה בר-דעת יוכל להבין את מהות הדברים" (ע"א 1116/92 לעיל)
     
  8. ההקפדה על חובת התיעוד המפורט חשובה במיוחד בניתוחים נדירים, מסובכים והרי - סיכון: " על צוות רפואי לרשום הסכמה מצידו של מנותח לקיומו של ניתוח בצורה מפורטת וחד-משמעתית ... יתרה מזו: אנו סבורים כי לפני כל ניתוח נדיר... מוטלת חובה על הצוות הרפואי לערוך דיון מקצועי ולסכם בכתב את פרטיו. הדבר צריך להיעשות בעיקר בניתוחים נדירים שבהם עלול הצוות הרפואי להיקלע לתקלות צפויות או בלתי צפויות" (ע"א 1116/92 לעיל)
     
  9. חשיבותם של טופסי ההסכמה מדעת:
    *  אינפורמציה כתובה למטופל המאפשרת לו להרהר ולהתייעץ עם בני משפחה
    *  תזכורת כתובה לדיאלוג שהתנהל עם הרופא
    *  סיוע לרופא במקרה של תביעה על טיפול ללא הסכמה מדעת



הסכמה מדעת - החריגים

כאשר מתחרים ביניהם האינטרסים של קדושת החיים ושל זכותו של האדם לגופו לפעמים גוברת קדושת החיים. 


החסינות (הפריבילגיה) הטיפולית


מטפל רשאי להימנע ממסירת מידע רפואי הנוגע למצבו הרפואי של המטופל, אם מסירתו עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל. להחלטה כזו יש צורך באישור של ועדת אתיקה הממונה על פי חוק זכויות החולה.
(ס' 13 (ד) לחוק) 


סירוב לטיפול רפואי

  1. זכותו של מטופל לגופו משמעה שהוא רשאי לסרב לטיפול רפואי גם אם יש בו צורך לשמירה על הגוף או על החיים.
     
  2. בנסיבות בהן נשקפת למטופל "סכנה חמורה" והוא מתנגד לטיפול רפואי רשאי המטפל לתת את הטיפול באישור ועדת אתיקה. ועדת האתיקה יכולה להחליט על מתן טיפול למרות סירוב המטופל, כאשר מתקיימים התנאים הבאים:
    1) נמסר למטופל מידע כנדרש לקבלת הסכמה מדעת
    2) צפוי שהטפול ישפר במידה ניכרת את מצבו הרפואי של המטופל
    3) קיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול הרפואי יתן המטופל את הסכמתו למפרע
    (ס' 15(2) לחוק)
     
  3. על מנת שסירוב מטופל יהיה בעל תוקף משפטי ולא תטען הטענה כלפי הרופאים המטפלים, שהם אחראים לתוצאות סירובו של המטופל, משום שלא הבהירו לו כהלכה את ההשלכות הרפואיות של סירובו, יש להזהיר את המטופל הזהר היטב מפני הסכנות הצפונות באי קבלת הטיפול.
    "האזהרה צריך שתעמוד ביחס ישר לגודל הסכנה הצפויה לחולה. אזהרה כללית ללא הבהרת התוצאה במקרה בו הסכנה הנשקפת היא רצינית, אינה שלמה ומהווה בנסיבות העניין רשלנות"
    (ע"א 2359/91, 2245 ד"ר ברנשטיין ואח' נ' עטייה פ"ד מט (3), 701) 
     
  4. במקרה של סירוב מטופל לטיפול רפואי מומלץ להחתימו על טופס סירוב לטיפול ובהיעדר טופס כזה להחתימו בגיליון הרפואי על הסירוב האמור. אם מסרב המטופל לחתום יש לתעד את הסירוב לטיפול לרבות האזהרות שניתנו ואת העובדה שהמטופל סרב לחתום והעדים שנכחו.

טיפול ללא הסכמה
 

  1. מטפל רשאי לתת טיפול רפואי שאינו ממין הניתוחים או הטיפולים האחרים המנויים בתוספת לחוק זכויות החולה (ס' 56 לעיל) בהתקיים התנאים הבאים:
    1) מצבו הגופני או הנפשי של המטופל אינו מאפשר קבלת הסכמה מדעת
    2) אין אפשרות לקבל הסכמת אפוטרופסו או בא כוחו של המטופל
    3) לא ידוע למטפל כי המטופל או אפוטרופסו מתנגד לקבלת הטיפול הרפואי
    (ע' 15 (1) לחוק)
     
  2. ההסדר האמור מתאים, בין היתר, למצבים בהם מגיע קטין לחדר מיון לטיפול רפואי בליווי מורה מבית הספר או קרוב משפחה ולא ניתן להשיג את הוריו השוהים בחו"ל או שהם לא ניתנים להשגה מסיבה אחרת אף לאחר מאמץ ראוי לאתרם. במקרה כזה ניתן להעניק טיפול בתנאים המנויים לעיל.



מצב חירום רפואי

  1. בנסיבות של מצב חירום רפואי (סכנה מיידית לחיים או לגוף) רשאי מטפל לתת טיפול רפואי דחוף גם ללא הסכמה מדעת של המטופל או אפוטרופסו, אם בשל נסיבות החירום, לרבות מצבו הגופני או הנפשי של המטופל, לא ניתן לקבל הסכמתו מדעת.
     
  2. טיפול רפואי המנוי בתוספת לחוק זכויות החולה (ס' 56 לעיל) יינתן בהסכמת שלושה רופאים אלא אם כן נסיבות החירום אינן מאפשרות זאת שאז די בהחלטת רופא יחיד. (ס' 15 (3) לחוק)
     
  3. במצב של חירום רפואי יכול מטופל לתת הסכמה מדעת בעל פה לטיפול המנוי בתוספת ומחייב הסכמה בכתב ובלבד שההסכמה תתועד בכתב סמוך ככל האפשר לאחר מכן. (ס' 14 (ד) לחוק)
     
  4. סוגיה קשה היא סוגית הסירוב של מטופל לטיפול במצב של חירום רפואי, אשר אינה מוסדרת בחוק ולא זכתה להתייחסות בפסיקה.
     
  5. עמדת החברה לניהול סיכונים ברפואה היא כי אין משמעות לסירובו של מטופל לקבלת טיפול רפואי, במצב של חירום רפואי (למעט במקרים של חולים חשוכי מרפא הנוטים למות והביעו רצונם שלא לקבל טיפולים מאריכי חיים בהתאם לחוק זכויות החולה הנוטה למות).
     
  6. משמעות הדבר היא כי במצב חירום רפואי יש ליתן טיפול רפואי אף כנגד סירוב המטופל וזאת בהסכמת שלושה רופאים או אף רופא בודד.

לראש המאמר

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.