MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

הסכמה מדעת (1994)
שם המחבר:

תאריך כתיבת המאמר:
1/2/1994

*עו"ד טליה חלמיש-שני שימשה במשך 16 שנה כמנכ"ל החברה לניהול סיכונים ברפואה וכמנהלת חטיבת הרשלנות הרפואית בקבוצת מדנס וכיום היא משמשת כמנכ"ל הקבוצה.


 

עניין ההסכמות לטיפולים כרוך בזכותו של האדם לגופו, הנחשבת לזכות הראשונה במעלה ברשימת זכויות האדם במדינה דמוקרטית. זכות זו טומנת בחובה את הזכות לסרב לטיפול רפואי, גם אם יש בו כדי להציל חיים. זכות זו היא זכותו של האדם הבגיר והשפוי. אחרת מוקנית הזכות לאפוטרופסו.

 חוק העונשין (ס' 378) ופקודת הנזיקין (ס' 23) הם העוגן החוקי לזכות הנדונה. סעיפים אלה קובעים, כי כל הפעלת כוח במתכוון נגד גופו של אדם שלא בהסכמתו מהווה תקיפה (פלילית או אזרחית).

אין, כנראה, תחום ברפואה משפטית, אשר עורר ומעורר יותר עניין, מאשר נושא ההסכמות לטיפולים. למרות הוראות החוק בעניין זה ולמרות הפסיקה, נותרה אי ודאות רבה ביחס ל"איך", "מתי" ו"ממי" יש להשיג הסכמה לטיפולים.

הקושי ביישום הוראות החוק לנושא של טיפולים רפואיים, נעוץ בכך, שגם נגיעה מתוך כוונה טובה יכול שתיחשב כתקיפה. כך, למשל, מתן זריקה לחולה נגד רצונו.

ההסכמה לטיפול (בכפוף להוראות החוק בעניין זה) - יכולה להינתן במפורש או במשתמע. למשל, חולה המושיט את זרועו לרופא העומד לתת לו זריקה, מבטא את הסכמתו, ללא מילים, למתן הזריקה.

בכל מקרה של הסכמה מלאה, על הרופא להזהיר עצמו, שמא יטעה בפירוש ההסכמה או בהיקפה. עדיף שההסכמה תיאמר במילים ברורות ומפורשות.

ההסכמה חייבת להינתן מתוך מידע. הסכמה סתמית, בלא שנותן ההסכמה עומד על מהותה וטיבה של הפעולה, איננה הסכמה תקפה.

שאלת השאלות היא, מהי כמות המידע שחייבת להימצא בידי החולה, כדי שהסכמתו לטיפול/ניתוח תהא תקפה ?

האם צריך החולה לדעת לא רק מהו סוג הטיפול, אלא אף את כל הסיכונים הכרוכים בו ?

ההלכה היא, כי יש לתת לחולה מידע על סוג הטיפול המוצע ומטרתו, וכן על הסיכונים המהותיים של הטיפול. דהיינו, מידע על הסיכונים שאדם רגיל באותן נסיבות, היה נוטה לייחס להן חשיבות בהחלטתו להסכים לביצוע הטיפול.

מקום בו מסרב החולה לקבל טיפול רפואי, שומה על הרופא להסביר לחולה את המשמעות של אי-ביצוע הפעולה וההשלכות על הפרוגנוזה של מחלתו, אם לא תבוצע הפעולה.

מקום בו קיימת בחירה בין קבלת טיפול רפואי לבין אי קבלתו, או בין שני סוגי טיפולים בעלי מידת סיכון שונה, חובה על הרופא לגרום לכך שהחולה יהיה מודע לאפשרויות ולמשמעותן.

אין מקום לקביעה גורפת כי היעדר מידע מלא משמיט את הקרקע מתחת להסכמה של החולה, לעיתים נמנעים הרופאים ממסירת מידע, מתוך הערכה שמתן מידע מלא על הסיכונים יפגום בסיכויי הטיפול. לכן יש לבחון את השיקולים בכל מקרה לגופו, ועל הרופא מוטלת האחריות למצוא את מידת האיזון הנכונה בכל מקרה.

בשנת 1984 הותקנו תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה), אשר הסדירה באופן חוקי את נושא ההסכמות, אך לא פתרו את הבעיות הסבוכות הכרוכות בכך.

בהתאם לתקנות, כל בית חולים מחויב, בין היתר, להחתים אדם על טופס הסכמה לניתוח.

במקרה של אדם שמפאת מצבו הגופני או הנפשי, אינו מסוגל לחתום על טופס בקשה או הסכמה לניתוח - יכולים שלושה רופאים לחתום על "טופס פעולה דחופה" ולבצע את הפעולה. כך גם נוהגים אם מדובר בקטין/חולה נפש/פסול דין, שלא ניתן להשיג את אפוטרופסם, או טרם נתמנה להם אפוטרופוס. מקום בו קיים אפוטרופוס יש להחתימו.

חשוב לזכור, החתמה על טופס הסכמה לטיפול/לניתוח אינה חוסמת כל טענה בדבר תקיפה. יש לוודא שהחולה אכן קרא את ההסכמה, הבין את תוכנה, קיבל את ההסברים הדרושים, וחתם מתוך רצון חופשי.

ההסכמה צריכה להתייחס לטיפול ספציפי ככל האפשר, כדי למנוע טענה אפשרית שההסכמה לא ניתנה לטיפול שבוצע.

ברפואת שיניים בשונה מרפואה כללית, ובמיוחד במקרים הקשים של שיקום הפה, מורכבת במרבית המקרים תוכנית הטיפול מסוגי טיפולים שונים, כגון: טיפולי שורש, סתימות, ניתוחי חניכיים, שתלים, מבנים, כתרים, תותבות וכדו'. כמו כן, משך הטיפול הוא ארוך במיוחד וקשה.

במקביל, ככל שהתוכנית הטיפולית מורכבת יותר ומסובכת, כן גדולות העלויות הכספיות.

בכל אותם המקרים יש לוודא שאכן תוכנית הטיפול הוסברה והובנה. יש להדגיש את האפשרויות השונות לטיפול, אם אכן קיימות כאלה, את משך הטיפול ואת האפשרויות לשינויים בתוכנית הבסיסית.

בסופו של דבר, קיימת חשיבות רבה להחתמת המתרפא על טופס הסכמה.

בכל מקרה של שינוי בתוכנית הטיפול המקורית הכוללת טיפולים נוספים ושינוי בעלות הטיפול המקורית, יש לתקן ולהוסיף בגיליון המתרפא את השינוי ולהחתים את המתרפא בזמן התיקון.

 

כללים פרקטיים בהסכמות

על מנת להבטיח שההסכמות של החולים לטיפול תהיינה תקפות, מוצע לפעול על-פי הכללים הבאים:

•  לתת לחולה הסברים בשפה מובנת לו.

•  לקיים עם החולה דו-שיח ולדובב אותו לגבי השאלות המציקות לו.

•  לספק את האינפורמציה לחולה באופן אישי, לא להעביר האחריות לכך למישהו אחר.

•  קיים רישום של ההסכמות בתיק הרפואי.

•  להשיג את ההסכמה לפני הטיפול.

 

היעדר הסכמה תקפה לטיפול רפואי עלולה להוביל לקביעה משפטית כי הרופא חב בעוולת התקיפה ו/או בעוולת הרשלנות.

 

פורסם בכתב העת הישראלי לניהול סיכונים ברפואת שיניים- גיליון מס' 1 - ינואר 1994

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.