MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

איגרת לרופאים - ספטמבר 2015 - חובת המטפלים בחשד להריון חוץ רחמי

סיפור המקרה


המטופלת, כבת 33 בהריונה החמישי, הופנתה ביום 2.6.2008 לחדר המיון של בית חולים בשל כאבי בטן ודימום ובחשד להיריון חוץ-רחמי. המטופלת אושפזה למשך 48 שעות ושוחררה מבית החולים ביום ד', 4.6.2008.

בהנחיות השחרור, נכללה הוראה לבצע ביום ו' של אותו שבוע, בדיקות למעקב אחר רמת הורמון BHCG ובדיקת אולטרסאונד. מסתבר, כי בימי ו' לא ניתנים שירותי מעבדה ואולטרסאונד במרפאות קופ"ח בירושלים, מקום מגוריה. המטופלת לא פנתה לקופ"ח ביום ו', אלא לראשונה ביום ב' (9.6.2008) עם תלונות על כאב בבטן תחתונה ודימום וגינלי. היא הופנתה לביה"ח ואושפזה. ביום ג', 10.6.2008 בשעות הערב, טופלה במטוטרקסאט ולמחרת שוחררה לביתה.

ביום 13.6.2008 אושפזה שוב לאחר שנצפו סימנים לקרע בחצוצרה. בניתוח דחוף אושרה האבחנה ובוצעה כריתה של החצוצרה הימנית.
 

המטופלת הגישה תביעה נגד בית החולים בטענה לנזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מטיפול רשלני.


לטענת מומחי התביעה:

  1. המטופלת שוחררה מהאשפוז הראשון על אף החשד להיריון חוץ-רחמי, מבלי שניתן לה הסבר ברור בדבר חשיבות מועד ביצוע הבדיקות. בכך, הוחמצו סיכויי החלמתה באמצעות טיפול במטוטרקסאט.
  2. בית החולים התרשל בכך שלא ערך בירור בנוגע למתן שירותי מעבדה ביום ו' במסגרת קופ"ח.
  3. לא הוסברה למטופלת, בשפתה, חשיבות ביצוע הבדיקות.
  4. לא הוסברו למטופלת חלופות הטיפול, על מנת לאפשר לה לבחור ביניהן.
  5. 7 שנים חלפו מהאירוע, והמטופלת עדיין לא הצליחה להרות. לאור זאת, הוערכה נכותה בשיעור של 30%.

לטענת מומחי ההגנה:

  1. בשלב האשפוז הראשון, היה חשד בלבד להיריון חוץ-רחמי ולא היתה אבחנה מאוששת.
  2. הטענה על הצורך לטפל במטוטרקסאט באשפוז הראשון, הינה בבחינת חוכמה לאחר מעשה, שכן לא בהכרח שהטיפול התאים להתרחשויות בזמן אמת.

 

פסק הדין:

ביהמ"ש קבע, כי ההחלטה לשחרר את המטופלת מביה"ח באשפוז הראשון הייתה רשלנית, ולחילופין - היה על הבית החולים לתת לה הסבר ואזהרות אודות חשיבות ביצוע הבדיקות במועד ו/או הנחיות ברורות לשוב לביה"ח לצורך ביצוע הבדיקות.


ביהמ"ש פסק, כדלקמן:

 

  1. היה על בית החולים להמשיך ולאשפז את המטופלת חרף רצונה להשתחרר, ולו הייתה עומדת על בקשתה - היה על הצוות להחתימה כי היא מאשרת שהשחרור הינו על אחריותה בלבד.
  2. היה על הצוות הרפואי להתריע בפני המטופלת כי קיים סיכון לפריצת החצוצרה ועל כן קיימת חשיבות לביצוע הבדיקות במועד (6.6.2008); ולחילופין, היה עליו להזמינה לביצוע הבדיקות בביה"ח.
  3. כיוון שהמטופלת שוחררה תוך אפשרות, שאינה נמוכה, כי קיים סיכון של ממש לפריצת החצוצרה, הוטלה חובה על הצוות הרפואי לוודא אפשרות מעשית לביצוע הבדיקות במועד - בין אם בקופ"ח ובין אם בחדר המיון.
  4. בגיליון הרפואי לא תועד כי חשיבות מועד ביצוע הבדיקה הוסברה למטופלת ואם כן, על-ידי מי. כיוון שהמטופלת אינה דוברת את השפה העברית, שחרורה מביה"ח עם גיליון שחרור בשפה העברית, מבלי שנכתבה בו, ולו בעברית, חשיבות ביצוע הבדיקה, עולה כדי רשלנות.
  5. עם זאת נקבע כי יש להטיל על התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 20% בשל פנייתה המאוחרת, רק ביום ב', לקופ"ח.
  6. נוכח ההתנהלות הרשלנית של בית החולים אשר הביאה לכריתת החצוצרה - ביהמ"ש פסק לזכות התובעת פיצויים.

פסק הדין ניתן ביום 21.5.2015

 סיכמה: עו"ד רונית צור

לקריאת פסק הדין>>


 

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.