חוק זכויות החולה, תשנ"ו–1996 (להלן: "החוק") נכנס לתוקפו בשלהי שנת 1996, וכפי ששמו מעיד עליו, מטרתו לקבוע את זכויותיו של המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי, ולהגן על כבודו ועל פרטיותו.

  החוק כונן מספר ועדות שאמורות לדון בנושא הטיפול הרפואי, כאשר בכל הנוגע לבדיקת האפשרות לקיומה של רשלנות רפואית, הועדה החשובה הינה "ועדת בדיקה".

  ועדת בדיקה על פי החוק הינה ועדה, שהוקמה לשם בדיקת תלונה של מטופל או נציגו או לשם בדיקת אירוע חריג הנוגע לטיפול רפואי.

  ועדת בדיקה יכול שתוקם ע"י כל אחד מאלה:

• מנהל מוסד רפואי ביחס לטיפול שניתן באותו מוסד.
• מנהל קופת חולים ביחס לטיפול שניתן באחד ממוסדות קופת חולים.
• המנהל הכללי של משרד הבריאות, או מי שהוסמך על ידו לכך.

בפועל, מרבית ועדות הבדיקה מוקמות ביוזמת המנהל הכללי של משרד הבריאות.

החוק לא הסדיר את נוהלי הדיון בפני ועדת הבדיקה, ועקב כך פרסם משרד הבריאות, נוהל פעולה של ועדות הבדיקה.

להלן זכויותיו של הרופא, כאשר מכוננת ועדת בדיקה והוא מוזמן להעיד לפניה:

• הרופא  זכאי לקבל הודעה על כינוס הועדה זמן  סביר לפני כינוסה.
• הרופא זכאי לדעת מהן החשדות ו/או הטענות כלפיו, זמן סביר לפני מועד כינוס הועדה.
• הרופא זכאי לדעת מהו החומר שיוצג בפני הועדה, לרבות קבלת העתק המסמכים שיוגשו לוועדה.
• הרופא זכאי לדעת מי הם העדים שיופיעו בפני הועדה.
• הרופא זכאי להופיע בפני הועדה, לטעון את טענותיו ולהגיש כל מסמך רלבנטי שהוא חפץ.
• הרופא זכאי לבקש מהועדה לזמן כל עד הנראה לו נחוץ וכן הוא זכאי לבקש מהועדה להזמין עד שאינו מוכן להופיע ללא הזמנה.
• הרופא זכאי להיות מיוצג על-ידי עורך דין.

 מספר חברי ועדת הבדיקה הוא בדרך כלל שלושה, מהם שני רופאים ומשפטן אחד. ועדת הבדיקה רשאית לזמן בפניה את כל מי שתמצא לנכון ולקבל לידיה מסמכים כפי שתמצא לנכון.

 כל עד המופיע בפני ועדת הבדיקה מוזהר על חובתו לומר אמת, ועל זכותו למניעת הפללה עצמית.

 ישיבות ועדת הבדיקה מתנהלות, בדרך כלל, בדלתיים סגורות והפרוטוקולים שלה חסויים על-פי החוק, אך בית משפט רשאי להתיר מסירת הפרוטוקולים למטופל או לנציגו אם מצא כי הצדק מחייב לעשות כן.

ממצאיה ומסקנותיה של ועדת הבדיקה נמסרים למי שמינה את הועדה, למנכ"ל משרד הבריאות, למטופל ולרופא העלול להיפגע ממסקנות הועדה.

למסקנות ועדת הבדיקה, יש אפוא, משמעות מעשית ביחס לרופא המעורב, שכן בעקבות מסקנותיה עשוי המנהל הכללי לפתוח נגד הרופא בהליך משמעתי, לפי פקודת הרופאים, או להעביר המקרה לחקירת משטרה שבעקבותיה עלול להיות מוגש כתב אישום פלילי. (ראה/י פרקים ג' ו- ד' להלן).

מנכ"ל משרד הבריאות רשאי להורות על מסירת הממצאים והמסקנות של ועדת בדיקה וכן הפרוטוקול שלה הן לוועדת משמעת שהוקמה על-פי פקודת הרופאים והן למשטרה לצורך ניהול חקירה פלילית.

 

חשוב לזכור:

• אין הבדל בין ועדת בדיקה הממונה על-ידי מנהל מוסד רפואי לבין ועדת בדיקה הממונה על-ידי משרד הבריאות, הן מבחינת ניהול ההליך וזכויות הרופא הנבדק והן מבחינת ההשלכות המשפטיות.
• במקרים מסוימים, פונה נציב תלונות הציבור במשרד הבריאות, לרופא על-מנת לקבל תגובתו בכתב לתלונה שהגיעה אליו. בחלק מן המקרים מזומן הרופא בעקבות זאת לראיון אישי, בלא שמוקמת ועדת בדיקה.
• תגובה בכתב של רופא לתלונה הנשלחת למשרד הבריאות, או גרסה הנמסרת על-ידו בראיון אישי שמתקיים אצל נציב התלונות במשרד הבריאות, עלולות לשמש בסיס להקמת ועדת בדיקה או לפתיחה בהליכים משמעתיים.
• הרופא המוזמן לראיון אישי במשרד הבריאות זכאי להיות מיוצג בהליך זה על-ידי עו"ד.

 
המלצות

בכל מקרה של חשש לכינון ועדת בדיקה פנימית או ועדה מטעם משרד הבריאות וכן בכל מקרה של בקשה למענה בכתב על תלונה או זימון לראיון אישי במשרד הבריאות מומלץ  לפעול כדלקמן:

• לדווח  ללא דיחוי לאם. סי. אי.  ולהעביר כל חומר המצוי בידך בקשר עם העובדות העשויות לשמש בסיס להליך הבדיקה.
• להיפגש עם עוה"ד של אם. סי. אי., על מנת להבהיר פרטי המקרה והתייחסותך לטענות האפשריות נגדך.
• לשמור באופן קפדני על הרשומה הרפואית ותוצאות הבדיקות הנוגעות למקרה הנדון.
• למסור מידע או גרסה לגורם כלשהוא, בקשר עם המקרה הנדון, טרם קבלת יעוץ מעוה"ד של אם. סי. אי.
• לעמוד על זכותך להיות מיוצג על ידי עורך דין בכל הליך כאמור.
• לא למסור מידע או תגובה לאמצעי התקשורת, בין מיוזמתם ובין מיוזמתך. במקרה של צורך בתגובה לתקשורת מומלץ לפנות  לאם. סי. אי. לשם קבלת ייעוץ.
• לא  להתקשר  למטופל המתלונן או לבני משפחתו, שכן הדבר עלול להתפרש כניסיון להשפיע עליהם.           
• להמשיך בשגרת הפעילות הרגילה בכל המסגרות בהן הנך פועל/ת.

      

 

 בחזרה לתוכן העניינים>>