MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

התיעוד ושכרו

תאור האירוע

גבר בן 50 פנה למרפאת השיניים, בבקשה להחליף את התותבת התחתונה שלא הייתה נוחה לו. בבדיקת הרופא, נמצא כי יש צורך גם בשיקום בלסת העליונה, אך המתרפא התעקש לטפל בלסת התחתונה בלבד. הלסת התחתונה הייתה משוקמת באמצעות תותבת חלקית להוצאה, שנסמכה על שיניים 43, 33, 35.

לאור סירובו של המתרפא לטפל בלסת העליונה, הציע הרופא שתי חלופות לטיפול בלסת התחתונה:

  1. שיקום קבוע על-גבי שתלים - פתרון שנדחה על-ידי המתרפא, עקב עלותו הגבוהה.
  2. תותבת על, הנסמכת על השיניים הקיימות.

בהצעת הטיפול פירט הרופא גם את העלויות ופריסת התשלומים.

מצויד במידע זה פנה המתרפא לדרכו ושב למרפאה כחצי שנה לאחר מכן, לצורך הטיפול. בשלב הזה שן 33 לא נמצאה בפה ולדברי המתרפא נעקרה במהלך טיול בחו"ל.

במהלך כחודש ימים, בוצעו הטיפולים הבאים: סתימת שורש בשן 35, ביצוע מבנים בשיניים 43, 35, התקנת כיפות מתכת לשיניים, והתקנת תותבת שלמה הנסמכת על רקמות רכות וגדמי שיניים 43, 35.

בתום הטיפולים, נמסרה התותבת למתרפא. יומיים לאחר מכן, ביקר המתרפא אצל הרופא  לצורך איזון התותבת. לאחר פגישה זו, לא שב המתרפא למרפאה, להמשך טיפול ואף סירב לשלם את יתרת התשלומים, בטענה כי אינו מרוצה מהטיפול שקיבל.

הרופא  הגיש תביעה נגד המתרפא לסילוק יתרת התשלומים. המטופל, בתביעה שכנגד תבע את הרופא על רשלנות רפואית.

במקביל ובטרם התברר העניין בבית-משפט, קבל המתרפא למשרד הבריאות. תלונתו נסבה סביב שלושה נושאים:

  1. התותבת אינה יציבה.
  2. עלויות הטיפול יקרות.
  3. הרופא לא אפשר המשך טיפול במרפאתו.

 

ניתוח האירוע

 

ההליכים בבית-המשפט ובמשרד הבריאות:

משרד הבריאות מינה מטעמו רופא לבדיקת קבילתו של המתרפא, אשר  לא מצא דופי בתכנית הטיפול ובטיפול שניתן. כמו כן, קיבל משרד הבריאות את גרסת הרופא כי הוא מוכן כעת והיה מוכן בעבר לתת למתרפא טיפול ככל שיידרש.

בהתייחסותו לנושא עלויות הטיפול,  קבע משרד הבריאות כי מדובר במקצוע חופשי וכי נושא העלויות אינו בסמכותו. כמו כן צוין, כי עלויות  הטיפול היו ידועות למתרפא טרם הטיפול.

כן קבע משרד הבריאות כי: "נושא התניית סיום התשלומים עבור טיפולים רפואיים ובכלל זה טיפולי שיניים, בשביעות רצון המטופל מתוצאות הטיפולים  הוא בלתי סביר על פניו".

כאמור העניין נידון גם בפני בית-המשפט.

המתרפא נבדק על-ידי מומחה מטעמו ועל-ידי מומחה מטעם הרופא.

המומחה מטעם המתרפא מצא בבדיקתו: היגיינה אורלית לקויה ורובד חיידקי רב וכן תותבת תחתונה לקויה מבחינת אחיזה, תמיכה ויציבות. התותבת נמצאה לקויה גם במבנה שלה, ובאיזון הסגרי. לסיכום מצא המומחה מטעם המתרפא כי חוסר ההסתגלות של המתרפא לתותבת, נובע  מתכנון ומבניה לקויים.

המומחה מטעם הרופא מצא בבדיקתו כי גידמי השיניים שעליהם נשענת התותבת ניידים וזאת עקב אבדן ניכר של תמיכה גרמית. אבדן התמיכה הגרמית, מקורו במחלת חניכיים הנובעת מהיגיינה אורלית לקויה של המתרפא. המומחה ייחס משקל רב לממצאי משרד הבריאות שבדק את המתרפא בסמוך לסיום הטיפול ומצא כי הטיפול בוצע כהלכה. את התדרדרות המצב במהלך השנים הוא תולה בהיגיינה האורלית הלקויה של המתרפא.

בפסק הדין מתייחס בית המשפט לדעתם של המומחים מטעם המתרפא, מטעם הרופא וכן לעמדתו של משרד הבריאות. בית-המשפט מסכים שאין מחלוקת כי התותבת חדלה מלמלא את ייעודה זמן קצר לאחר שנמסרה ועל-פי מבחן התוצאה, קיים כשלון של התותבת.

לעמדתו של משרד הבריאות ניתן משקל מיוחד משתי  סיבות:

  1. היא אינה מייצגת אף אחד מהצדדים במחלוקת.
  2. בדיקת משרד הבריאות נעשתה חודשיים לאחר מסירת התותבת, כלומר בזמן אמת.

לאור חוות הדעת, קבע בית-המשפט כי בתכנית הטיפול לא היה פסול לאור יכולותיו הכספיות של המתרפא באותה תקופה, שלא אפשרו שיקום קבוע על גבי שתלים. בית-המשפט קיבל את גרסת המומחה מטעם הרופא כי חוסר יציבות התותבת נובע מהיגיינה לקויה של המתרפא.

על כן, חייב בית-המשפט את המתרפא בתשלום הוצאות הטיפול ובנוסף תשלום הוצאות המשפט.

 

לקחים

רשומה רפואית לקויה היא חרב בידי התובע, בעוד שרשומה רפואית מפורטת ואיכותית היא מגן בידי הרופא. במקרה הנוכחי, הרשומה המסודרת שניהל הרופא עמדה לזכותו בהיבטים הבאים:

  1. רישום תכנית הטיפול, החלופות הטיפוליות וכן עלות התכנית הנבחרת, עמדו לזכותו של הרופא, כשהמטופל טען לתכנית לקויה ולעובדה שהמחירים מופקעים. העובדה שתכנית הטיפול ועלותה היו ברורות למטופל טרם הטיפול, אפשרו לדחות את טענותיו.
  2. הרישום המדויק של הביקורים והטיפולים שניתנו בהם, תמכו בטענת הרופא כי המתרפא לא הופיע יותר במרפאה וזו הסיבה שאין רישום על המשך ביקורים. זו גם הסיבה לאי השלמת הטיפול של התאמת התותבת, חרף הזימונים של הרופא.
  3. איכות התיעוד יצרה אמון בבית-המשפט, שהעדיף את גרסת הרופא על פני גרסת המתרפא, בנקודות המחלוקת.

להגיינה האורלית של המתרפא, לפני תחילת הטיפול ותוך כדי הטיפול, השלכות על סיכויי ההצלחה של הטיפולים, בוודאי בטיפולים מורכבים. לפיכך, קיימת חשיבות שהרופא יבצע הערכה של מצב ההיגיינה האורלית  טרם תחילת   הטיפולים, ידגיש ויסביר בפני המתרפא את חשיבות הנושא והשלכותיו על הצלחת הטיפול. 

 

חזרה

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.