MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

הטיפול בשני חולים במקביל

תפסת מרובה לא תפסת

 

תיאור האירוע

מתרפא בן 22, הגיע למרפאת שיניים בתלונה על כאבי שיניים מטרידים, הגבלה בפתיחת הפה ונפיחות בצד ימין. המתרפא סיפר לרופא כי הוא מתכנן לנסוע לתקופה ממושכת לדרום אמריקה וביקש לפתור את הבעיה טרם נסיעתו. בבדיקה קלינית נמצאו: נפיחות, אודם, ורגישות למגע סביב כותרת שיני בינה 48 ו- 38. באנמנזה נמסר שהיו מספר אירועים מסוג זה בשנה האחרונה. כיוון שאובחן שהמתרפא סובל מאירועים חוזרים של פריקורוניטיס, הוחלט לעקור שן בינה 38, שבוצעה ללא כל בעיות. ארבעה שבועות לאחר מכן, הוזמן המתרפא לעקירת שן 48.

עקירת השן בוצעה תחת אלחוש מקומי ועברה כמתוכנן. מספר דקות לאחר העקירה, יצא הרופא מהחדר.  המטופל קם מכסא הטיפולים בכוחות עצמו, חש ברע ונפל כשפניו נחבטות ברצפה. בנפילה נפגעו החותכות העליונות של המטופל.

הרופא ביצע טיפול ראשוני וקיבוע לשיניים שזזו ממקומן, ללא חיוב  המטופל בתשלום.

בהערכה מחודשת, כשבוע לאחר הטיפול הראשוני, נמצא כי שיניים 12 ו- 22, אינן בעמדה תקינה ולכן המליץ הרופא למטופל, להשיבן למקומן על-ידי עקירה וקיבוע מחדש בעמדתן המקורית. כמו-כן הציע הרופא לחזק את הקיבוע בשיניים 11 ו- 21. המטופל הביע את הסכמתו לטיפול והטיפול בוצע. חרף הטיפול הראשוני שניתן ובשל הפרוגנוזה הבעייתית לשיניים אלו, המליץ הרופא על המשך טיפול אצל  מומחה לשיקום הפה.

המטופל פנה למומחה, כפי שהמליץ הרופא המטפל. במהלך הטיפול המשקם, אובחנה ספיגת שורשים נרחבת בשיניים 12 ו- 22  ובשל כך הן נעקרו. הורכבה תותבת מיידית זמנית ובהמשך גשר משן 13 עד 23. במעקב בן מספר שנים, אצל המומחה לשיקום הפה, נראה ששיניים 11 ו- 21 לא פיתחו כל פתולוגיה כתוצאה מהחבלה.

המטופל הגיש תביעה נגד הרופא, על כך שהשאיר אותו לבדו, לאחר הטיפול, אפילו ללא סייעת ופנה לטפל במטופל נוסף בחדר סמוך. זאת, בלא שווידא כי המתרפא התאושש לאחר הטיפול באופן שמאפשר לו קימה עצמאית מכסא הטיפולים ולא סייע לו לקום מכסא הטיפולים.

 

ניתוח האירוע

 

טענות הצדדים

המתרפא טען כי, אף על-פי שבוצע בו זמנית טיפול בשני מטופלים, בחדר בו הוא שהה לא נכחה אסיסטנטית ולא ניתנה לו שהות מספקת להתאושש מהטיפול הטראומטי אותו עבר.

לטענת הרופא, הטיפול עבר ללא כל סיבוכים. עם סיום הטיפול, נותר המטופל ישוב על כסא הטיפולים למשך מספר דקות, בהן שוחחו השניים על אפשרויות להמשך הטיפול. היות וכך, עבר זמן התאוששות סביר בטרם קם המטופל מהכסא.

כמו-כן, לפני תחילת הטיפולים ערך הרופא למטופל אנמנזה מקיפה, במהלכה לא הזכיר המטופל כל אירוע טראומטי שארע לו בעבר בטיפולי שיניים ולכן לא היה מקום לנקיטת צעדי זהירות מיוחדים.

בנוסף, מדובר בעקירה שנייה, לאחר שהראשונה, בוצעה כארבעה שבועות לפני האירוע וללא כל בעיות.

יצוין כי הנחיות משרד הבריאות (נובמבר 1990) קובעות כי "לא יטפל רופא שיניים במתרפא ללא נוכחות סייעת, אלא במקרים דחופים של עזרה ראשונה..."

 

ההכרעה המשפטית

בית-המשפט קבע בפסיקתו, כי מקרה מהסוג שאירע, שייך לקטגוריה של מקרים אותם ניתן  לצפות,  גם כאשר מדובר במטופל צעיר ובריא, למרות  שמקרים כגון אלה אינם שכיחים.

עוד קבע בית-המשפט, כי הנזק הפוטנציאלי במקרה של נפילה כתוצאה מאובדן חושים, כפי שאירע במקרה זה, גדול לאין שיעור ביחס לתשומת הלב והזמן הנדרשים מרופא על-מנת למנעו.

בית-המשפט פסק כי הרופא לא נהג כמנהג רופא סביר בנסיבות האירוע וכתוצאה מכך נגרם נזק  למתרפא  ופסק לו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו וכן פיצוי על כאב וסבל.

 

לקחים

 

  1. ידוע כי קיימים מקרים בהם, בוחר רופא לטפל בו זמנית בשני מטופלים. הדבר אינו מאפשר מעקב מסודר אחר מהלך ההתאוששות של מטופלים ופוגע בבטיחות הטיפול. היות שכך, מומלץ שלא לטפל בשני מטופלים בו זמנית.
  2. על הרופא לצפות לנזק, גם אם סבירות התרחשותו נמוכה ובהתאם לכך עליו לנקוט את כל צעדי הזהירות המתחייבים על-מנת למנעו.

לתרשים

 

חזרה

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.