MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

איך מטפלים בחרדה הזו?

תיאור האירוע

אישה בת 35 הגיעה למרפאת שיניים לצורך טיפול שורש בשן קדמית בלסת תחתונה. האישה היתה ידועה כסובלת מחרדה מטיפולי שיניים, דבר שהיה ידוע גם לרופא המטפל.

הטיפול החל תחת השפעת גז צחוק. בשלב מסוים, במהלך הטיפול, כיוון שחשה אי נוחות, הופסק השימוש בגז הצחוק והרופא המשיך בטיפול.

תוך כדי הטיפול ובאופן פתאומי, המתרפאה ביצעה תנועה חדה של הראש, דבר שגרם לפגיעת המקדח ברירית השפה התחתונה מול שן 33.

בסיום הטיפול, הסביר הרופא למתרפאה על הפגיעה בשפה ואמר כי עליה לצפות לכאבים ואי נוחות באזור הפגוע. ואכן, המתרפאה סבלה מכאבים באזור השפה במשך מספר ימים ובנוסף, לא חלפה תחושת ההרדמה במלואה והיא המשיכה לחוש נימול ועקצוץ תמידיים בשפה התחתונה.

לטענת המתרפאה כתוצאה מפגיעה זו, היא סובלת מירידה בתחושה בשפה, מנשיכות בלתי רצוניות של השפה התחתונה, נזילה בלתי רצונית של רוק, קושי במריחת שפתון, קושי באכילה ובשתייה, הפרעות בדיבור ופגיעה ביחסים הבין אישיים. בנוסף, התעצמה חרדתה מטיפולי שיניים והיא נזקקת להרדמה כללית בכל טיפול שיניים.

המתרפאה תבעה את הרופא בגין הנזקים שנגרמו לה לדבריה, כתוצאה מהטיפול הרפואי.

 

ניתוח האירוע

 

טענות הצדדים

 

קיימת מחלוקת בין המומחים שבדקו את המתרפאה לגבי קיומו של נזק בעקבות הטיפול. בעוד שהמומחה מטעם המתרפאה קבע לה נכות בשיעור של 10% עקב אובדן תחושה, המומחה מטעם הרופא המטפל לא מצא אובדן תחושה אצל המטופלת.

המומחה מטעם המתרפאה טען שעל הרופא היה להשתמש ברטרקטור מתכתי כדי להגן על השפה ובנוסף לשים גליל צמר גפן בפרוזדור הפה כדי להגן על העצב המנטלי.

הרופא ציין כי היה מודע לכך שהמתרפאה סובלת מפוביה דנטלית קשה, הגורמת לה לחוסר שיתוף פעולה והזדקקותה לכדורי הרגעה לצורך הטיפול. היות וכך, הסביר לה הרופא את החשיבות של היותה רגועה בעת הטיפול ולכן בכל עת שתרגיש חוסר נוחות או כאב, תרים את ידה והוא יפסיק את הטיפול מיד.

לדעתו של הרופא, המתרפאה תרמה לפגיעה בכך שביצעה באופן מפתיע תנועה חדה בראשה, דבר שגרם לפגיעת המקדח בשפה התחתונה, למרות שהוא הרחיק את השפה מהמקדח, באמצעות ידו השמאלית.

 

ההכרעה המשפטית

בית-המשפט קיבל את עדות התובעת כי היא אכן סובלת מחוסר תחושה.

בית-המשפט דן בתרומתה של המתרפאה לפגיעה שנגרמה לה וקבע כי: "העובדה שהמתרפאה סבלה מחרדה דנטלית עמוקה הייתה ידועה. אפילו במהלך הטיפול המדובר ביקשה המתרפאה בבכי להסיר את המסכה של גז הצחוק, לכן לא ניתן היה לצפות מהמתרפאה לשליטה עצמית גבוהה ולא ניתן לטעון כי תרמה לפגיעה".

לגבי חלקו של הרופא קבע בית-המשפט: "הרופא היה מודע לחרדה העמוקה של המתרפאה ולכן היה אמור לצפות לתזוזה בלתי צפויה. היה עליו לנקוט משנה זהירות ולהשתמש במירב אמצעי ההגנה שעמדו לרשותו, מכיוון שלא נהג כך, הוא התרשל ואחראי לפגיעה במתרפאה".

 

לקחים

  1. יש להעריך את מורכבות הטיפול כבר בשלבי התכנון. בתכנון הטיפול יש להתייחס הן לקשיים טכניים בביצועו והן לניהול הטיפול (MANAGEMENT), תוך לקיחה בחשבון של המאפיינים הייחודיים של המטופל והטיפול. ככל שהטיפול מורכב יותר כך מחויבים הרופאים להעריך יותר את האפשרות לתקלות לא צפויות ולהיערך בהתאם.
  2. מטופל החרד מטיפול שיניים, מוסיף גורם של מורכבות וחוסר וודאות למהלך הטיפול, היות ולא ניתן לצפות את תגובותיו. במצב כזה, על הרופא המטפל להתייחס לגורם זה, במיוחד בטיפול מורכב.

 

חזרה

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.