MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

חשיבות הרשומה הרפואית והתיעוד המפורט

עובדות המקרה

התובעת בשנות ה- 80 לחייה פנתה אל רופא השיניים לצורך החלפת זוג תותבות ישנות אשר נשאה בפיה שנים רבות וזאת מסיבות קוסמטיות. לאחר מספר טיפולים אשר כללו עקירות כתרים, גשרים ותותבת חלקית להוצאה, החלה התובעת לסבול מכאבים, והצטברות שאריות אוכל בין החניכיים והתותבות. כמו כן סבלה מקשיים באכילה ובדיבור ומקשיים בהוצאה והכנסה של התותבת לפיה. תופעות אלה גרמו לה לדבריה, לאובדן התיאבון והתפתחות אנמיה קשה. הטיפול אצל הרופא נמשך כשנתיים והיה כרוך לטענתה בסבל וייסורים, עד אשר פנתה למומחים אחרים, אשר עקרו את כל השיניים וביצעו זוג תותבות שלמות חדשות.

 

טענות התביעה:

התובעת טענה כלפי הרופא הנתבע כי:

  • א. לא בחר בתוכנית טיפול נכונה המתאימה לצרכיה.
  • ב. בוצעו טיפולים מיותרים (over treatment) אשר היו צפויים מראש לכישלון.
  • ג. הרופא לא בדק אותה כראוי ולא ביצע את כל הצילומים הנדרשים.
  • ד. הרופא לא מסר לה מידע מספיק על הטיפולים ועל הסיכונים הטמונים בהם לאור גילה ומצבה הרפואי.
  • ה. הרופא הכין את התותבות בצורה רשלנית.
  • ו. הרופא לא ביצע מעקב רפואי ראוי לאחר סיום הטיפול וכתוצאה מכך נכשל הטיפול בלסת העליונה.

       התובעת תבעה פיצוי על כאב וסבל והוצאות שנגרמו לה בסכום כולל של 155,000 ₪

 

טענות ההגנה:

הרופא הנתבע, בהתבסס על הרשומה הרפואית המפורטת אשר עמדה לרשותו, טען כי התובעת נבדקה שלוש פעמים לפני התחלת הטיפול, כאשר בביקור האחרון הוסברו לה החלופות הטיפוליות השונות והמלצתו ביחס לטיפול הנדרש. התובעת הופיעה במרפאה מלווה תמיד בבתה שכן דיברה רק צרפתית ונזקקה לתרגום לשפתה.

עת הגיעה התובעת לראשונה למרפאתו היו בפיה 7 שיניים בלסת תחתונה אשר היו יציבות וחזקות לשאת תותבת חלקית להוצאה. בלסת העליונה היו בפי התובעת 4 שיניים עם יציבות מוגבלת. הרופא החליט להשאיר את השיניים האחוריות, על מנת לייצב את התותבת ולמנוע בכך אי נוחות של התותבת בגבול האחורי, שעלולה היתה לגרום למתרפאה לבחילות והפרעות בדיבור. עם סיום הטיפול התובעת נסעה לחו"ל ולא נבדקה על-ידי הרופא במשך תקופה ארוכה. כאשר חזרה, נמצא כי אחת הכיפות עם המחבר נפלו. זה גרם לאי יציבות התותבת ולעומס יתר על השיניים הנותרות. התובעת הוזמנה לתיקון התותבת אך לא חזרה להמשך טיפול.

 

חוות הדעת הרפואית

מטעם התביעה
המומחה מטעם התביעה טען כי תוכנית הטיפול שהוצעה היא תוכנית טיפול אידיאלית במקרים רבים, אך ביצועה במקרה שלפנינו היה טעות חמורה, שכן הרופא המטפל התעלם מגילה המבוגר של המתרפאה וממצבן הגרוע של השיניים והרקמות התומכות. לכן נאלץ לבצע  טיפולים רבים ומיותרים (over treatment), אשר נועדו לכישלון מוחלט מראש והביאו בסופו של דבר לעקירת כל השיניים והכנת תותבות שלמות.

יצויין כי המומחה מטעם התובעת הגיש חוות דעת בלא לבדוק את התובעת דבר שפגם במהימנות חוות דעתו.

מטעם ההגנה
המומחה מטעם ההגנה טען כי ההחלטה לשמר את השיניים נסמכה על בדיקה קלינית ורנטגנית, המאפשרת בחינה מדויקת של יציבות השיניים. תוכנית הטיפול היתה נכונה וטובה והביצוע של השיקום היה סביר ובמסגרת הנדרש ללא "טיפולי יתר".

הדיון המשפטי:

בית המשפט דן בשלוש השאלות המרכזיות בתביעה זו;

א. האם הוסברו לתובעת החלופות הטיפוליות.

ב. האם נבחרה תוכנית הטיפול הנכונה והמתאימה לביצוע אצל התובעת.

ג. האם התוכנית שנבחרה בוצעה בצורה סבירה ומיומנת.

 

לטענת התובעת מעולם לא הוסברו לה האלטרנטיבות לטיפול. ההסבר היחיד שניתן היה שביצוע התוכנית ייקח כשלוש שנים וכן צויינו עלויות הטיפול.
לטענת הרופא המטפל לפני תחילת ביצוע הטיפול פגש את התובעת שלוש פעמים. בפגישה השלישית הוסברו לה שתי האפשרויות, על כל המשתמע מהן וכן הסביר את המלצתו לנקוט בשיטה השמרנית ולהשאיר את מרבית השיניים הקיימות.

בית המשפט העדיף את גרסת הרופא הנתבע, אשר נתמכה בכתוב ברשומה הרפואית, וכך קבע: "גירסתו זו של הנתבע כפי שהינה גם לגבי פרטים ועובדות אחרים, מתחזקת מהרישום בכרטיס הטיפולים..... יצויין כי הפירוט המופיע בכרטיס הטיפולים, שאיש לא חלק על מהימנותו הינו רב יחסית, ומכל מקום מאמץ אני את הרישום בו כמהימן וכפי שנרשם בסיומו של כל טיפול וטיפול בכרטיס הטיפולים נרשם בסמוך לתאריך 19.6.92- "בדיקה סופית הצגת אופציות טיפול".

לעניין בחירת תוכנית הטיפול קבע ביהמ"ש כי על- פי דעת המומחים מטעם הצדדים עמדו בפני הרופא המטפל שתי דרכי טיפול חלופיות:

  1. עקירת כל השיניים והכנת תותבות שלמות הן ללסת העליונה והן ללסת התחתונה
  2. טיפול שמרני במספר שיניים והכנת תותבות חלקיות להוצאה.

הרופא העדיף את האלטרנטיבה השנייה לאחר מיצוי כל הבדיקות הקליניות והרנטגניות.

בית המשפט לא קיבל את חוות דעת המומחה מטעם התובעת כי התוכנית שנבחרה היתה שגויה, שכן המומחה הסתמך בחוות דעתו על צילום רנטגן של הנתבעת בלבד ולא בדק אותה. בית המשפט דחה גם את טענות הרשלנות לעניין ביצוע התוכנית שנבחרה.

בסיכומו של עניין דחה בית המשפט את התביעה מכל וכל.

 

לקחים והמלצות:

  1. חשיבות הרשומה הרפואית: הרשומה הרפואית המסודרת של הרופא המציאה לבית המשפט מידע הן על הבדיקה המסודרת שערך הרופא, הצגת האופציות הטיפוליות, הטיפול הקליני והמעקב המסודר. הרשומה סייעה לרופא לשכנע את בית המשפט במהימנותו ובצדקת טענותיו, והיתה הבסיס להעדפת גירסתו של הרופא ולדחיית התביעה.
  2. חוות דעת רפואיות: על מנת שחוות הדעת רפואית המוגשת לבית המשפט תחשב לאמינה ומקצועית היא חייבת להתבסס על בדיקה רפואית, בדיקת צילומי הרנטגן הרלוונטיים ולהסתמך על החומר הרפואי הכתוב. בית המשפט במקרה זה לא קיבל את חוות הדעת הרפואית של התביעה שכן לא התבססה על בדיקה קלינית של המתרפאה.
  3. כשלון טיפולי אינו מעיד בהכרת על רשלנות: בבחירת תוכנית הטיפול או בביצועה, אף אם יש בכך כדי להסב סבל למתרפא, אם התוכנית היא מקובלת, הביצוע הוא סביר והמתרפא נתן הסכמה מדעת לטיפול, הכישלון המצער אינו מבסס תביעה בטענה של רשלנות רפואית.

בחירת תכנית טיפול - דחיית תביעה

 

חזרה

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.