MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

תוכנית טיפול שגויה

בחירת תוכנית טיפול חלופית

עובדות המקרה

המטופלת פנתה לרופא השיניים בשל כאבים באזור הלסת התחתונה בצד שמאל. בבדיקה נמצא חסר של שיניים 33 , 34 ו- 36 ומבנה לקוי בשן 37. הרופא המטפל הציע לה תוכנית טיפול שכללה: גשר בן שש יחידות להשלמת השיניים החסרות, הנסמך על שיניים  32, 35 ו- 37. לאחר הכנת השיניים נלקחו  מידות והודבק גשר זמני מאקריל. בעת שהרופא המטפל ניסה להסיר את הגשר הזמני לצורך התקנת הגשר הקבוע, נעקרה שן 35 שהייתה אמורה לשמש כשן מאחזת של הגשר.

 

טענות  התביעה

המטופלת הגישה תביעה לבית המשפט נתמכת בחוות דעת של רופא שיניים מומחה בתחום השיקום וטענה כי הרופא כשל הן בתוכנית הטיפול והן בביצועה כמפורט להלן:

א. תוכנית הטיפול לא התאימה למצב הדנטלי.

ב. סיכויי ההישרדות של גשר קבוע בן 6 יחידות על 3 שיניים קבועות, כאשר שתי שיניים מאחזות הן חד שורשיות, נמוכים.

ג. הניסיון להורדת הגשר הזמני אשר גרם לעקירת שן מספר 35 נובע מ:

  • 1. הדבקה בדבק חזק מדי, המתאים להדבקה קבועה.
  • 2. ניסיון הסרת הגשר בכוח לא מבוקר.
  • 3. אחיזה לקויה של שן 35 עקב ספיגת עצם.

ד. הטיפול בוצע בצורה רשלנית.

ה. היה צורך לבצע תוכנית טיפול חלופית שכוללת ביצוע 3-4 שתלים באזור שיניים 33, 34, ו- 36 ושיקום קבוע בעזרת כתרי חרסינה על שתלים.

 

טענות ההגנה

רופא השיניים הנתבע טען להגנתו כי:

א. תוכנית הטיפול הכוללת שש יחידות גשר על שיניים 37 , X, X, 35 , X , 32 התאימה למצב הדנטלי של המטופלת.

ב. יש לו ניסיון רב וידע רפואי בביצוע של גשרים וכתרים ולכן המליץ על תוכנית הטיפול האמורה.

ג. אירוע מסוג זה, של עקירת שן בזמן הסרת גשר זמני, הוא יוצא דופן ולא אירע לו מעולם, אף שהוא משתמש באותה שיטת הדבקה במקרים דומים.

הדיון המשפטי

בית המשפט בחן את  שלוש השאלות השנויות במחלוקת בעניין האחריות והנזק:

1.        האם תוכנית הטיפול היתה שגויה מעיקרה ולא תאמה את המצב הדנטלי (כטענת התביעה)?

2.        סיבת העקירה של שן 35.

3.        האם בתוכנית טיפול שונה היה מקום, בכל מקרה, לעקור את שן 35 (כטענת ההגנה)?

 

האם הטיפול אשר עשה הרופא למטופלת היה שגוי מעיקרו ?

בבית המשפט הסתבר כי שני המומחים, הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה, מאוחדים בדעתם כי תכנון הטיפול אותו ביקש הרופא לערוך למטופלת היה שגוי. המומחים קבעו כי בניית גשר בן שש יחידות על שלוש שיניים, כאשר שתיים מתוכן הן חד שורשיות, מהווה סיכון שיזרז את התמוטטות הגשר. במוקדם או במאוחר עובדה זו נלמדה מתוך הצילומים שעשה הרופא למטופלת בהם הודגמה תמיכת עצם ירודה בשיניים המאחזות והיה על הרופא לצפות זאת. בית-המשפט פסק, לאור העדויות שבאו בפניו, כי "אין לקבל טיעון כי מדובר בטעות שבשיקול דעת בלבד שאינה עולה כדי רשלנות". הוא קבע כי הרופא התרשל בקביעת תוכנית הטיפול ולא נהג כפי שהרופא סביר היה צריך לנהוג נוכח הממצאים. "אמת המידה לבחינת הרשלנות תהיה זו של הרופא הסביר בנסיבות המקרה. החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת, היינו, על הרופא לבסס החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות מקצועית ובניסיון קודם, והכל בהתאם לנורמות מקובלות אותה עת בעולם הרפואה" . במקרה זה נקבע כי הרופא לא פעל על סמך שיקולים סבירים וברמה מקובלת בקביעת תוכנית הטיפול.

 

מה הסיבה ששן 35 נעקרה?

בית המשפט בדק את הנסיבות אשר בעקבותיהן נעקרה  שן 35 והגיע למסקנה כי לא הוכח כי הדבק היה חזק או שהרופא הפעיל כוח בלתי סביר בזמן ניסיון הסרת הגשר. הוא קבע כי השן נעקרה כתוצאה מכך "שמצבה של שן 35 לא היה מזהיר, נעשה בו טיפול שורש לקוי, הייתה בעיה של ספיגת עצם ניכרת ועל כן נעקרה מחמת חולשתה". מחדלו של הרופא מתמצה בתכנון הטיפול הלקוי במטופלת ולא בעצם ביצועו.

 

האם בתוכנית טיפול שונה היה צורך בעקירת שן 35?

במהלך הדיון בשאלת הנזק שנגרם למטופלת ומהו הטיפול הנכון הנדרש, מצא בית המשפט חילוקי דעות בין שני המומחים. מטעם התביעה טען המומחה כי בשיקום קבוע היה צורך מלכתחילה בשלושה שתלים וכעת נוכח עקירת שן 35 יש צורך בארבעה שתלים. לעומתו טען המומחה מטעם הרופא כי היה צורך בשיקום הפה בעזרת תותבת חלקית נשלפת וזאת משני טעמים:

  1. תוכנית טיפול לשיקום קבוע באמצעות שתלים יקרה בצורה משמעותית
  2. ע"פ הצילום הפנורמי של המטופלת ספק אם ניתן לבצע שתלים עקב חוסר בגובה העצם. מצב השיניים בלסת הימנית התחתונה היה אף הוא לקוי ולכן היה, בכל מקרה, צורך בשיקום הפה בעזרת תותבת חלקית להוצאה, המשחזרת את שני צידי הלסת התחתונה.

 

ההכרעה המשפטית

בית המשפט קבע כי המטופלת לא התכוונה להשקיע בטיפול בשיניה סכומים נכבדים וכי לא עמדה בעברה על קבלת טיפול משובח, אלא עשתה את ההכרחי בלבד. לאור זאת היא זכאית לפיצוי רק עבור הנזק שנגרם לה, כתוצאה מהתכנון הלקוי שהאריך את משך הטיפול. לו מלכתחילה היתה התובעת מקבלת את הטיפול הנכון ניתן היה לחסוך זמן מיותר וכן את עגמת הנפש שנגרמו לה כתוצאה מהעקירה הטראומטית של שן 35.

לאור קביעת בית המשפט כי לא היתה רשלנות בביצוע הטיפול וכי בכל מקרה היה צורך בתוכנית טיפול המבוססת על תותבת נשלפת, הוא פסק לתובעת פיצוי אך ורק בגין כאב וסבל והוצאות בסך של 15,000 ₪.

 

מסקנות ולקחים

יש להעריך נכון את הממצאים הקליניים והרנטגניים ולהקפיד על תוכנית טיפול תואמת.

יש להסביר למטופל על הטיפולים החלופיים הקיימים, הסיכונים והסיכויים שלהם.

תוכנית טיפול שגויה, אף אם אינה מסבה נזק קבוע למטופל, עלולה להוביל להכרעה משפטית שהרופא היה רשלן ולזכות את המטופל בפיצוי בגין כאב וסבל.

 

פתח/י תרשים

 

חזרה

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.