MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

תיקים מספרים בגריאטריה-מי שומר על תשושי הנפש?


תיאור האירוע


אישה בת 78, אובחנה בגיל 71 כסובלת מהפרעות נפשיות ובגיל 75, כסובלת ממחלת אלצהיימר. נזקקה לטיפול פסיכיאטרי אינטנסיבי שכלל, בין היתר, מתן תרופות נוגדות דיכאון, תרופות אנטי פסיכוטיות ואשפוז פסיכיאטרי. כשנתיים לפני האירוע, הועברה האישה לבית אבות, במרכז הארץ למחלקת תשושים. סמוך להעברתה לבית האבות, בוצעה לה הערכה קוגניטיבית, שהצביעה על דמנציה בינונית-קשה והיא הוגדרה כנזקקת להשגחה ועזרה ברב פעולותיה היום יומיות. במועד האירוע, ערב שבת, בסוף דצמבר, שהיה יום קר וגשום בו התחוללה סערה קשה, נעלמה האישה מבית האבות בו שהתה, מבלי שאיש מהצוות המטפל הבחין בכך. כעבור זמן נמצאה האישה (לא ברור כמה זמן עבר עד מציאתה), במרחק מבית האבות, כשהיא מצוידת בהליכון, חבולה בגפיה התחתונות, כשאחת מהן שבורה. האישה לא יכלה לעמוד או ללכת, או להסביר כיצד יצאה מבית האבות, לאן היו מועדות פניה וכיצד נגרמו לה החבלות. האישה פונתה לבית חולים כללי במרכז הארץ, שם אובחנה כסובלת משבר בפרק ירך שמאל, התקררות קשה, חולשה כללית ובלבול. האישה אושפזה במחלקה כירורגית בבית החולים, שם עברה ניתוח לקבוע השבר בהרדמה ספינלית וכעבור 9 ימי אשפוז שוחררה להמשך טיפול במוסד אחר ובהמשך למוסד גריאטרי אחר.

 

האישה הגישה באמצעות בתה, שמונתה כאפוטרופוסית שלה, תביעת רשלנות נגד בית האבות למתן פיצויים. במסגרת זו תבעה תשלום פיצוי עקב ההוצאות שנגרמו לה ויגרמו לה בעתיד וכן בגין כאב וסבל.
התביעה נסגרה בפשרה בין כותלי בית-המשפט.

 

ניתוח האירוע

 

לטענת התובעים, הנתמכת בחוות דעת פסיכיאטרית, הייתה התובעת, בסמוך לתאונה, "...קשישה פנסיונרית, במצב גופני יציב (הגם שמנטלית הייתה פגועה וחולת אלצהיימר). הייתה מסוגלת להלך באופן חופשי בעזרת הליכון והייתה עצמאית בהליכה לחלוטין, וחלקית בהלבשה ורחצה..."
על-פי חוות דעת פסיכיאטרית מטעם התביעה, מצבה של התובעת בקבלתה לבית האבות, חייב להגדיר אותה כ"תשושת נפש" ולא כ"תשושה", "היות והייתה זקוקה להשגחה מתמדת, אחרת הייתה עלולה לסכן את עצמה". כמו כן, מצוין בחוות הדעת כי, האירוע נשוא התביעה, גרם ללא ספק להתדרדרות נוספת במצבה המנטלי ופגע קשה בתפקודה.

 

לטענת התביעה, עובדי בית האבות התרשלו בכך שלא נקטו אמצעי בקרה למניעת יציאתה של האישה מבית האבות, לרבות נעילת הדלת ושימוש בטלביזיה במעגל סגור הנמצאת בבנין. כמו כן, התעלמו מהיעדרותה מ"שעת התה", עובדה שהשהתה את החיפושים אחריה.
בנוסף, טענה בתה של המטופלת, כי עובדי המוסד התעלמו מטענת הבת טרם האירוע, כי אמה מרגישה לא טוב וסובלת מחולשה כללית וכן, לא דיווחו לבת על התנהגות בלתי נשלטת של האם בעבר, בה נהגה לצאת ולחזור מבית האבות ובכך מנעו מהבת לנקוט אמצעי הגנה כולל שמירה על אמה, אפילו בשכר.

 

בעקבות האירוע, הפכה האישה, לחולה סיעודית ברמה הקשה ביותר, איבדה את יכולת הניידות וההליכה, והפכה לתלויה לחלוטין בחסדי סביבתה, ורתוקה למיטתה.
טענות התביעה הוכחשו כולן על-ידי בית האבות, אשר טען בכתב ההגנה, כי מצבה הנוכחי של המטופלת וכל הנזקים הנטענים, נובעים מאופייה הפרוגרסיבי של מחלת האלצהיימר ואינם קשורים לנפילתה.
בחוות דעת רפואית מטעם בית האבות, שנכתבה על-ידי רופא מומחה בתחום הפסיכיאטריה והפסיכוגריאטריה, צוין בין היתר כי: "הצוות הרפואי והסיעודי בבית האבות, היה מודע למגבלות תפקודה של האישה, ופעל ברגישות ובשיקול דעת סביר בהימנעותם מלהעבירה למחלקת תשושי נפש". עוד נאמר בחוות הדעת, כי מצבה של האישה, לא נגרם עקב האירוע, אלא הוא התפתחות צפויה של המחלה: "אינני מתרשם שאכן ניתן להסביר את ההחמרה במצבה הקוגניטיבי כתוצאה ישירה של הנפילה והחבלה".

 

לקחים

 

  1. הניסיון של הצוות המטפל בבית האבות, להיטיב עם האישה על-ידי הגדרתה כ"תשושה" ולא "תשושת נפש", היה בעוכריה, היות ולא ניתנה לה רמת ההשגחה לה הייתה זקוקה, כפי שמעידה בעד עצמה תוצאת האירוע.
  2. הנדודים הקודמים של האישה במסגרתם יצאה וחזרה לבית האבות, לא הביאו את הצוות המטפל להערכה מחודשת של מידת ההשגחה לה הייתה האישה זקוקה בפועל.
  3. הקלות בה התאפשר לאישה לעזוב את בית האבות כשהיא נעזרת בהליכתה בהליכון, מעלה סימני שאלה לגבי מידת ההשגחה לה זכתה וכן לגבי בטיחותם של מטופלים אחרים, אשר סביר כי מצבם של חלק מהם, דומה לזה של המטופלת.
  4. בנוסף למצבה הקוגניטיבי הירוד, כפי שהעידו ההערכות הקוגניטיביות, אותן עברה בסמוך לאירוע, הייתה האישה מטופלת בתרופות פסיכיאטריות, דבר שהצריך השגחה הדוקה יותר מכפי שניתנה לה.
  5. חשוב לשתף את בני המשפחה של מטופלים, בעיקר קשישים מוגבלים וחסרי ישע, בטיפול ובשינויים במצבו של המטופל, על מנת לייצג בצורה מיטבית את צרכיו ולהשיג תוצאות טיפוליות טובות ככל שניתן. ספק אם שיתוף פעולה מעין זה התקיים במקרה הנדון.
  6. האופן בן טופל האירוע, מרגע שנמצאה, כולל הטיפול הרפואי שקבלה בבית החולים הכללי והעברתה למוסד שקומי מתאים, ראויים להערכה.

 

המאמר פורסם בחוברת "תיקים מספרים בגריאטריה" של החברה לניהול סיכונים ברפואה מקבוצת מדנס, גיליון סתיו 2008.

 

חזרה

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.