MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

ניהול נכון של סיבוך ניתוחי

 תיאור האירוע

אישה בת 42, סבלה במשך שנים רבות מקוצר ראיה בשתי העיניים ומגיל שמונה נזקקה למשקפי ראיה.
בשל תלונות על ירידה בכושר הראיה, נבדקה בקופת חולים על-ידי רופא עיניים, שאבחן ירוד בעין ימין. המטופלת הופנתה על-ידי הרופא למרפאת עיניים של בית-חולים, לביצוע ניתוח להסרת הירוד.
הניתוח תוכנן להתבצע על-ידי רופא עיניים בכיר בבית-חולים, אשר בצע את הרדמת העין בשיטה פריבולברית.

לאחר ההרדמה ולפני הניתוח, חשד הרופא בנקב בגלגל העין. בבדיקה נמצאה עין רכה ונצפה דמום קטן ברשתית. הרופא הזמין לחדר הניתוח מומחה לרשתית, שלא מצא חדירה לגלגל העין. האזור טופל, מבלי שבוצע ניתוח הירוד כמתוכנן. המטופלת עודכנה לגבי המהלך שמנע את ביצוע הניתוח המתוכנן.

המטופלת עודכנה לגבי המהלך שמנע את ביצוע הניתוח המתוכנן. לאחר יומיים של השגחה, שוחררה המטופלת עם הנחיות להמשך טיפול ומעקב.
במהלך המעקב, אובחנה הפרדות רשתית, שטופלה מיידית. למרות המשך הטיפול והמעקב, התפתחו דלקת הענבית ולחץ תוך עיני.
המעקב והטיפול נמשכו כשלוש שנים, במהלכן טופלה האישה ובכלל זה נותחה מספר פעמים. בסופו של דבר, נותרה עם קוצר ראיה גבוה, הגבלה של הראיה ונקבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 49% בעין ימין.
האישה הגישה תביעה נגד בית-החולים בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהטיפול הרפואי. התביעה נדחתה בבית-המשפט.

 

ניתוח האירוע
בית-המשפט, מצא אי התאמות בין הצהרת המטופלת, הפרטים בטופס ההפניה מהקהילה ומכתב השחרור מבי"ח, לגבי משך הזמן שבו חלה ירידה בראיה וסוג עדשות המגע אותן הרכיבה המטופלת.
הסבוך שארע לאחר ההרדמה, אינו מהלך רגיל הצפוי, בניתוח להסרת ירוד.
ההרדמה הפריבולברית שבוצעה, הנה הרדמה מקובלת ולא הייתה הוראת נגד לביצוע הרדמה מסוג זה במקרה הנדון.
הטיפול שניתן למטופלת, מרגע שהועלה החשד לפרפורציה ולאורך כל המעקב, היה טיפול נכון, תוך מעקב צמוד ומקובל.
קוצר ראיה גבוה, עם שנויים מיופיים ידועים, יכול לגרום בסבירות גבוהה להפרדות רשתית, ללא כל קשר לניתוח הנדון. חשוב לציין, כי הנקב שגרם להפרדות נמצא במקום שונה ממקום ההזרקה של חומר ההרדמה.

 

בית-המשפט דחה את התביעה בנימוק כי:
"..עם כל הצער על התוצאה מבחינת התובעת - אחריות בנזיקין מבוססת, בין היתר, על קיומה של התרשלות, ובנסיבות העניין - זו לא הוכחה ואף השתכנעתי כי לא התקיימה.."
כמו כן, פסק בית-המשפט כי
:" ניתן לתובעת הסבר מלא, ממצה ומספק בדבר הסיכונים העיקריים הכרוכים בניתוח הסרת הירוד אותה בקשה לעבור. יוצא, כי לא הופרה חובת הגלוי וההסבר הנאות ודין הטענה בדבר העדר "הסכמה מדעת" להדחות.."
בסכומו של דבר, קבע בית-המשפט:
"ראיתי לקבוע כי לא הוכחה התרשלות בביצוע ההרדמה, לא הוכחו הפרת הגילוי הנאות והעדרה של "הסכמה מדעת" והתוצאה הנה כי דין התביעה להדחות".


לקחים

מנקודת המבט של ניהול סיכונים, נעשו בעת האירוע, כל הצעדים הדרושים, על מנת להבטיח ולהוכיח כי הטיפול שניתן למטופלת היה הטיפול הטוב בנסיבות המקרה.
הלקחים שלהלן מדגישים כי כאשר ניתן טיפול נכון והשקולים השונים נלקחים בחשבון ומתועדים כיאות, הרי שגם אם נגרם למטופל נזק, ניתן להביא לדחיית התביעה בבית-המשפט.

החתמה על הסכמה ייעודית לניתוח ולהרדמה, ומתן כל ההסברים הנדרשים לפני הניתוח.
ההסברים וההחתמה נעשו כשבועיים לפני המועד המתוכנן לביצוע הניתוח, דבר שאפשר למטופלת לשקול ולהחליט האם לבצע את הניתוח על הסיכונים הכרוכים בו.
תיעוד ברמה טובה של השקולים והפעולות שבוצעו, הן לפני הניתוח והן בעקבות הסבוך, מעיד כי המעקב נוהל כראוי ושנשקלו כל דרכי הפעולה החלופיות.
קיימת חשיבות ליידוע המטופל, בסמוך לגילוי הסבוך, היות והתנהגות מעין זו מצד המטפלים, עולה בקנה אחד עם הזכות לאוטונומיה של המטופל וכן מבססת יחסי אמון בין המטופל למטפל.

 

מאמר זה פורסם בכתב העת "תיקים מספרים" של החברה לניהול סיכונים ברפואה מקבוצת מדנס, גליון 2, חורף 2008.

 

חזרה

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.