MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

חובת המעקב אחר מטופלים שאינם נענים לטיפול רפואי (חולי סוכרת)

 גבר בן 48 אובחן כחולה סוכרת מסוג 2. במהלך 6 שנים לאחר גילוי המחלה, תפקד באופן עצמאי לחלוטין והמשיך לעבוד במשרה מלאה בעבודה פיזית. לאחר שש שנים, חלה התדרדרות במצבו, שבאה לידי ביטוי בפגיעה בכליות, ברגליים ובעיניים. במהלך השנים, טופל על-ידי רופא המשפחה במקום מגוריו. בתיק הרפואי של המטופל, רשומים ביקורים רבים, בהם ניתנו הנחיות לנטילת טיפול תרופתי ולירידה במשקל ולידן, במועדים שונים, מצוין סירובו של המטופל להיענות לטיפול התרופתי ולהמלצות הטיפול של הרופא. כמו כן רשם הרופא כי המטופל טען שאין לו סוכרת והרופא "רוצה להרוג אותו עם הטיפול".

בינואר 2000, אושפז בבית חולים בשל סיבוכים קשים של מחלת הסוכרת. בהמשך, אושפז וטופל לסירוגין בבית החולים וקיבל את הטיפולים שכללו:

  • טיפולים בעיניים משך שנה וחצי עד שאיבד את מאור עיניו.
  • טיפולי דיאליזה משך שלוש שנים.
  • השתלת כליה.

 

המטופל תבע את קופת חולים, על התרשלות רופא המשפחה בטיפול במחלתו, התרשלות שגרמה לו, לדבריו, נזקים בלתי הפיכים ונכות של 100%; ואת בית החולים, על טיפול כושל בעיניו, שגרם לעיוורונו.

טענות התביעה

רופא המשפחה לא פעל על-פי "קובץ ההנחיות הרפואיות בנושא סוכרת מסוג 2" וכן על-פי הנחיות הקופה בנושא טיפול בסוכרת במרפאה ראשונית.

 

כמשתמע מהנחיות אלה היה צורך בפעילויות ובבדיקות הבאות:

  • ליטול אנמנזה ולבצע בדיקה גופנית מלאה, כבר בביקור הראשון. הנוהל מונה רשימה ארוכה ומפורטת, המצריכה יותר מביקור אחד.
  • לבדוק באופן סדיר, את חדות הראיה של שתי העיניים וכן את הרשתית, דרך אישון מורחב.
  • להפנות לרופא עיניים לפחות אחת לשנה.
  • לבדוק חלבון בשתן
  • לעקוב אחר לחץ הדם ולתת טיפול בהתאם.
  • להפנות לבדיקות מעבדה (רשימה מפורטת של בדיקות).
  • להתחיל בתוכנית הדרכה.
  • לבצע מעקב כל שלושה חודשים על מדדים ספציפיים ולערוך בדיקה גופנית, כפי שנדרש בביקור הראשון, כל שנה .
  • להפנות למרפאת סוכרת, חולים המקבלים אינסולין, או לא מאוזנים, או עם גורמי סיכון נוספים, או הסובלים מסיבוכי המחלה.
  • הזמנת חולה הסוכרת לבדיקות ומעקב, צריכה להיות מתוכננת ויזומה ע"י הרופא.
  • חולה שלא הגיע לבדיקה שנתית, יש לזמנו פעם נוספת על-ידי אחות, ואם לא הגיע גם הפעם, על הרופא ליצור עימו קשר, לזמנו פעם נוספת ולהסביר לו את חיוניות הבדיקה.
  • אי היענות נוספת של החולה לבדיקה, צריכה להירשם ברשומה הרפואית של החולה וברשימה המרפאה לחולי הסוכרת.

 

 

לטענת התובעים, רופא המשפחה לא ביצע פעולות אלה ו/או לא עקב באופן סיסטמתי אחר ביצוען, ומכל מקום, העדר רישום מפורט, מעיד על כך שלא בוצע מעקב אחר מצבו של החולה. דווקא חוסר שיתוף הפעולה של החולה, הגביר את חובתו של הרופא לעקוב אחר מצבו הרפואי על-מנת למנוע התפתחות סיבוכים של המחלה. יתר על כן, חוסר היכולת של הרופא להתמודד עם המטופל ולשכנעו לקבל את הטיפול, חייב אותו להפנותו לגורם מקצועי מומחה בסוכרת.

 

טענות ההגנה
המטופל קיבל טיפול מסור, מיומן ומקצועי, אך החליט משיקוליו, לא לפעול על-פי עצת רופאיו. חוסר היענות של המטופל וחסר שיתוף הפעולה שלו הם שהביאו להתפתחות מחלתו ולהידרדרות במצבו. החולה לא נטל את התרופות שנרשמו לו על-ידי רופא המשפחה וההוכחה לכך, משתקפת בתוצאות בדיקות הדם (המוגלובין A1C ).הרופא ערב את אחיות המרפאה, בניסיון לשכנע את המטופל להישמע להוראות רפואיות, אך גם התערבות של האחות האחראית על המרפאה, כשלה.הרופא הפנה את המטופל למרפאת סכרת, אך גם שם נרשם כי היענותו נמוכה מאוד.בתקופה שלפני מחשוב התיק הרפואי, היה קשה לעקוב אחר כל חולה וחולה ואחר ההפניות שניתנו לו.

 

קביעת בית המשפט
"..לא בוצעו בתובע הבדיקות אותן היה עליו לעבור, לא התנהל מעקב אחר לחץ דמו של התובע, לא היתה הפניה לרופא עיניים כמתחייב, לא היתה הפניה במועד מוקדם למרפאת סוכרת, לא בוצע מעקב רפואי כנדרש בחולה סוכרת מסוג II, ולא נעשה ניסיון לטפל בהיעדר התקשורת שבין הרופא המטפל לבין התובע, וזאת על-אף שסיכוניה של מחלת הסוכרת הינם ידועים, ועל-אף שהיה ידוע כי מחלת הסוכרת אצל התובע אינה מאוזנת - הרי שבכך לא פעל הרופא כנדרש וחרג מסטנדרט הזהירות המתחייב."
"החריגה מסטנדרט הזהירות הנדרש בכל הנוגע לטיפול בתובע הביאה להחשת נזקיו... שהיו מתרחשים אלמלא כן רק כעשר שנים בערך מאוחר יותר."
עם זאת, קבע בית המשפט אשם תורם של המטופל להחמרה במצבו עקב הטיפול הלקוי, בשיעור של 30%, כיוון שהתובע ככל הנראה "לא נטל את הטיפול התרופתי כפי שנרשם לו על-ידי הרופא המטפל, ובמועדים מסוימים אף הביע התנגדות לטיפול. התנהגות זו של התובע יש בה כדי להצדיק הטלת אשם תורם עליו, אמר ביהמ"ש".

לקחים

  1. רשומה רפואית - חובה על רופא, לנהל רישום שוטף לגבי כל הטיפולים הרפואיים שהוענקו למטופל, התרופות שנרשמו לו ומינונן, הבדיקות אליהן נשלח ותוצאותיהן, הייעוצים אליהם נשלח וכל שינוי והתפתחות במהלך המחלה. נתונים אלה חשובים, בראש ובראשונה, לצורך ניהול תקין של הטיפול ומעקב על מצב המחלה לאורך זמן, על-ידי הרופא עצמו וכן במקרים של העברת המטופל בין גורמי רפואה שונים. בנוסף, חובה זו עוגנה ופורטה בחוק זכויות החולה שנחקק בשנת 1996.
  2. עמידה בנהלי המוסד - נהלים נקבעים על-ידי מוסד רפואי בעיקר בתחומים בהם נדרש טיפול מורכב ו/או מיוחד במחלה. הנהלים נקבעים על-ידי צוות מומחים המכיר את התחום הקליני הלכה למעשה. הנהלים נועדו להקל על הצוות הרפואי בבואו לתת טיפול מיטבי למטופל. סטייה מנהלים, בלא שישהצדקה מיוחדת לכך, מהווה רשלנות.
  3. מתן הסבר למטופלים - הצוות הרפואי, כל אחד בתחומו, חייב במתן הסבר על הטיפול שניתן. במצבים של מחלות כרוניות, כדוגמת סכרת, חשוב לתת הסבר מקיף על נטילת תרופות, דיאטה, היגיינה, פעילות גופנית ומנוחה, וכל אספקט באורח החיים עליו יש השפעה על המחלה. במצבים אלה חשוב להדגיש גם את הסכנות באי קיום אורח החיים המומלץ ואת הסיבוכים העלולים להתלוות לכך.
  4. חובת המעקב - בעיקרון, למטופל יש אוטונומיה להחליט לגבי גורלו והטיפול בו, לאחר שקיבל הסברים על הטיפול ועל הסכנות באי קבלת טיפול. חובת המעקב אחר ביצוע ההנחיות הרפואיות, ביצוע בדיקות וכל המלצה הניתנת למטופלים, חלה על הצוות הרפואי מעצם העובדה כי הם מודעים להשלכות ולסכנה הנשקפת למטופלים, יותר מן המטופלים עצמם. אין ספק שצמידות המעקב תלויה, בין היתר, במידת יכולתו וכושרו של המטופל להבין את ההנחיות שניתנו לו ובמידת הסכנה הנשקפת לו מאי ציות להנחיות הרפואיות. במקום בו הצוות מזהה חוסר הבנה של המטופל, חוסר שיתוף פעולה, או סכנה ממשית, נדרש מעקב אקטיבי. במצבים אלה רצוי לשתף את משפחתו הקרובה של המטופל על-מנת שיסייעו במילוי אחר הנחיות הטיפול. קופות החולים הטמיעו מערכות ממוחשבות המאפשרות מעקב והתראות במצבים אלה ומיועדות לסייע לרופא בטיפול בחולים המורכבים.

חזרה

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.