MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
נתונים סטטיסטיים
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

איגרת לרופאי השיניים - מאי 2015 - לאחר עקירת שן...המטופלת נפטרה

תיאור מהלך האירועים
המטופלת עברה בעבר טיפול שיניים אצל הרופא המעורב. לאחר הטיפול התעלפה. ברקע, המטופלת סבלה מיתר לחץ דם, סכרת, מחלת לב וכן הייתה רגישה ללידוקאין.
בינואר 2007 פנתה המטופלת לרופא לצורך עקירת שן. לאחר עקירת השן חשה המטופלת שלא בטוב והרופא העבירה לדירתו למנוחה והתאוששות. בהמשך התדרדר מצבה והיא נפטרה.

 

טענות התביעה:

  • הרופא לא ערך בירור לגבי מצבה הבריאותי העדכני. לא קיבל מכתב הפניה מהרופא המטפל על מצבה הכללי, על מחלות מהן סובלת ועל התרופות המרובות אותן קיבלה.
  • הפרקטיקה הנוהגת לגבי חולים הסובלים ממחלות רקע היא שיש לטפל בהם במסגרת בית חולים שכן הטיפול במרפאה הוא מסוכן עבורם. בהקשר זה צוין, כי שבוע קודם לכן פנתה המטופלת למרפאת שיניים אחרת שם סירב הרופא לטפל בה, לאחר נטילת האנמנזה, והיא הופנתה לבית חולים.
  • בהתבסס על מסקנות ועדת בדיקה של משרד הבריאות, לפיהן הרשומה הרפואית של הרופא היא דלה ובלתי מספקת, נטען, כי לא ניתן לדעת מהו הטיפול שניתן למטופלת ביום מותה, איזה אלחוש ניתן ובאיזה מינון.

 

טענות ההגנה:

  • הרופא סירב לטפל במטופלת מתוך היכרות קודמת עמה והתעלפות שלה בטיפול הקודם. המטופלת ובתה התעקשו וחוללו מהומה על מנת שיקבלה לטיפול ורק לבסוף הרופא נעתר להן.
  • הוזרקה כמות מינימאלית של חומר אלחוש והשן נעקרה תוך דקה ללא תלונות. רק לאחר העקירה מסרה המטופלת שהיא חשה לא בטוב.
  • כאשר המטופלת עברה לדירת הרופא להתאוששות, הוא ראה את הבת שופכת לתוך כוס מים ולוקרדין. הרופא העיר לה על כך שנתנה תרופה ללא התייעצות בעיקר לאחר ביצוע העקירה. מיד לאחר לקיחת התרופה, מצב המטופלת החמיר בפתאומיות עד לפטירתה.

בתה של המטופלת מכחישה את הטענה שהרופא סירב לטפל באמה וכי חוללו מהומה. לדבריה לאחר מתן האלחוש אמה חשה מחנק וחוסר אוויר והרופא הורה לסייעת שלו למהול תרופה בכוס מים ואז החלה העקירה.

 

פסק הדין:
בית המשפט התייחס לטענת הרופא לפיה טיפל בתובעת בשל "סקנדל" שעשו המנוחה ובתה במרפאה וזאת על אף שהיה מודע לכך שלמנוחה בעיות רפואיות אשר הצריכו טיפול בבית חולים.
בית המשפט קבע שלא היה מקום לביצוע טיפול רפואי על ידי הרופא במרפאתו, היה עליו להימנע מביצועו גם אם המנוחה הייתה מודעת לסכנה שבעריכת הטיפול במרפאה, ולכן הוא נושא באחריות למות המנוחה. בעיקר לאור סמיכות הזמנים בין הטיפול לפטירה.


בנוסף, יצוין כי הרופא לא החזיק במרפאתו ציוד החייאה כנדרש וספק אם היה יודע כיצד להושיט עזרה לאור הכשרתו עשרות שנים קודם לכן.


כיוון שטרם הטיפול פנתה המנוחה לרופא אחר שסירב לבצע את הטיפול במרפאתו ורק לאחר מכן פנתה אל הרופא הנתבע, ניתן לכאורה לקבוע, כי היא ידעה שקיימת סכנה בעריכת הטיפול. יחד עם זאת לאור הפרקטיקה הנוהגת, אשמתו של הרופא הוא המכריע באופן המבטל את האשם התורם של המנוחה.

 

לקריאת פסק הדין בבית משפט השלום


לקריאת פסק הדין בבית המשפט המחוזי
 

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.