גבר בן 46, נבדק על-ידי רופא עיניים, שלדבריו, המליץ בפניו על ניתוח באמצעות לייזר, לתיקון רוחק ראייה. הניתוח בעין ימין בוצע ראשון ושבוע לאחר מכן עבר ניתוח בעין שמאל.
לטענתו, כפועל יוצא של הניתוחים שעבר , לא רק שלא נפתרה בעיית רוחק הראייה, אלא שנגרמו לו נזקים קשים ובלתי הפיכים בעיניים.
בכתב התביעה נגד הרופא ונגד המוסד במסגרתו בוצע הניתוח, טען התובע שהטיפול הלקוי בו כלל:
פסק דין של בית המשפט השלום, דחה את מרבית טענות התובע, לרבות, טענת הרשלנות שיוחסה לרופא ולמוסד, בעצם ההתוויה לביצוע הניתוח ובאופן ביצועו. עם זאת, קבע בית המשפט שיש לפצות את התובע בגין הפגיעה באוטונומיה ופסק לו פיצוי של 100,000 ₪, על סמך הקביעה כי התובע היה להוט לעבור את הניתוח והיה מבצעו, גם אם היה נמסר לו מידע על תופעות הלוואי והסיבוכים .
שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי לא התערב בפסיקת בית המשפט המחוזי באשר לרשלנות. עם זאת, פסק כי בית משפט השלום ייחס משקל מופרז לרצונו של המערער לעבור את הניתוח. הימנעותו של המערער, משך 10 שנים, לעבור ניתוח מתקן שהוצע לו, מעידה כי לו היה יודע על הסיכונים, היה נמנע מביצוע הניתוח.
בית המשפט המחוזי קבע למערער פיצוי בגובה של 150,000 ₪ עבור כאב וסבל והפגיעה באוטונומיה. כמו כן פסק בית המשפט 60,000 ₪ על הפסדי השתכרות לעתיד.
לקריאת פס"ד בבימ"ש המחוזי -ע"א 26571-06-11 (מחוזי-תל-אביב-יפו) דב קופליס נ' דר' אורי מרמור (27.11.12)
Duck Design
