MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

איגרת לרופאי השיניים אוקטובר 2014

ת.א. 1833-06/09 ד"ר פלוני נ' אינה פרובקוב

 

רקע

המטופלת פנתה לרופא המעורב וביניהם הוסכם על תוכנית טיפול. הטיפול בוצע בהתאם לתוכנית. המטופלת לא הייתה שבעת רצון מהטיפול המקצועי שהעניק הרופא ולכן הפסיקה הטיפול ושלחה מכתב תלונה לרופא השיניים המחוזי במשרד הבריאות. לאחר בירורים אשר ביצע הרופא המחוזי הוא מצא לנכון לדחות את תלונת המטופלת.
הרופא הגיש כנגד המטופלת תביעה בגין לשון הרע בשל תלונתה לרופא המחוזי במשרד הבריאות. המטופלת הגישה תביעה שכנגד.

 

טענות התביעה

טענות הרופא בתביעתו: מכתב התלונה של המטופלת למשרד הבריאות, מהווה פרסום לשון הרע בהתאם לחוק. כמו כן, תובע הרופא את המטופלת בגין יתרת חוב בסך 15,000 ₪ בעבור טיפולים אשר בוצעו ולא שולמו.
טענות המטופלת בתביעה שכנגד: טענה לרשלנות רפואית בביצוע הטיפולים אשר גרמו לה נזקים, לרבות הוצאות רפואיות וטיפולים עתידיים לתיקון הנזקים בשיניים, הפסדי השתכרות ועזרת צד ג' לרבות כאב וסבל.

 

טענות ההגנה

המטופלת: מכתב התלונה שהגישה מותר על פי החוק. המחיר שנקבע לביצוע הטיפולים היה מחיר גלובלי ולכן אין יסוד לדרישה הכספית הנוספת לגבי יתרת החוב.
הרופא: הטיפול אשר העניק למטופלת היה טיפול נאות אשר עמד בכל הסטנדרטים הרפואיים הידועים והמקובלים.

 

חוות דעת הצדדים

מטעם המטופלת: נפל פגם בתכנון תוכנית הטיפול כולה. לא הייתה אינדיקציה לבצע כתרים תלויים בקצות הגשרים, מאחר ואזורים אלו מועדים לעומס הרב ביותר במערכת הלעיסה.
מטעם הרופא: הספרות המקצועית תומכת באפשרות להתקין כתרים תלויים בקצות הגשרים בכפוף לתנאים מסוימים, במידות מוקטנות, בהתאם לנדרש. הטיפול בוצע כהלכה ועמד בכל הסטנדרטים הרפואיים המקובלים דאז כהיום.

 

הצעת דחייה הדדית של תביעות:

השופטת תמר נאות פרי, הציעה לדחות את שתי התביעות ללא צו להוצאות. ההצעה נדחתה על ידי המטופלת.

קביעות ביהמ"ש השלום ביום 31/12/12 נתקבל פס"ד אשר דחה את שתי התביעות ללא צו להוצאות. להלן קביעותיו העיקריות:

 

  1. ביהמ"ש קבע כי הדברים שמופיעים במכתב התלונה לרופא המחוזי מהווים "פרסום לשון הרע" כיוון שהנתבעת מעלה בו טענות רבות הן באשר לרמה המקצועית והן באשר להתנהלות האנושית. עם זאת, סעיף 15 (8) לחוק איסור לשון הרע, נועד להגן על מי שחפץ להגיש תלונה לגורם מוסמך לבל יירתע מהגשת התלונה לבירור ליקויים אשר הוא סבור שגרמו לו לנזק. הגוף המכונה "מחלקת בריאות השן של משרד הבריאות" הינו הגוף הממשלתי שנועד, בין היתר, לברר תלונות מסוג זה. "הנתבעת פנתה לדרך המלך והתלוננה בפני הגורם המוסמך לדון בפניות מסוג זה".
  2. ביהמ"ש קבע, כי הטיפולים הנוספים לא תומכרו בתוכנית הטיפול ולא הופיעו בהצעת המחיר, אלא תועדו ברשומה, אשר לא נמסרה למטופלת בזמן אמת.
    "לא די היה בציון בעל פה של התעריף של סוגי הטיפולים שייתכן ויידרשו כדי לאפשר לנתבעת לשקול את מלוא השיקולים בשתי התחזיות (תכניות הטיפול – הערת הכותב) ולהסכים לקבל על עצמה עלות אפשרית נוספת. היה צריך להציג בפני הנתבעת הצעת מחיר מדויקת לגבי סך העלויות האפשריות של הטיפול הכולל לפני שהחלה לבצעו, בשלב בו הייתה יכולה לשקול את צעדיה".
  3. ביהמ"ש קבע, כי לא נמצא יסוד לטענת הרשלנות שהועלתה כלפי הרופא והעדיף את עמדתו המקצועית של הרופא המחוזי מטעם משרד הבריאות.

 

 

כאמור, שתי התביעות נדחו.

 

לקריאת פסק הדין המלא

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.