MRM-banner-1

קטגוריות
פרסומי MRM
המלצות MRM
פסקי דין
אירועים ולקחיהם
טפסי הסכמה
הרצאות ומצגות
ניוזלטרים
מדריכים לרופאים

nl_button

איגרת לרופאי השיניים - ינואר 2014

null

הסיכון אל מול הסיכוי

 

עו"ד תמי רוזנפלד מחלקת תביעות, החטיבה לאחריות מקצועית רפואית, מקבוצת מדנס

ינואר 2014

 

גבר כבן 40 פנה לטיפול שורש אצל רופא השיניים. במהלך הטיפול, חש לפתע ברע, עבר התקף פרכוסי ואיבד הכרה. המטופל הובהל לבית החולים שם נמצאו מספר שברי דחיסה במספר חוליות.
המטופל הגיש תביעה בטענה כי האירוע הינו תולדה של רשלנות הרופא המטפל בביצוע הליך ההרדמה.

 

 

בעקבות האירוע, נטען, בין היתר, לנכויות בתחום האורתופדי והפסיכיאטרי ולפגיעה בכושר ההשתכרות ורווחת החיים.

 

 

התובע תמך תביעתו בחוות דעת רפואיות בתחום האורתופדי ובתחום הפסיכיאטרי. בהתאם הגיש גם הרופא חוות דעת רפואיות מטעמו בתחומים אלו. בתחום האורתופדי הסכימו הצדדים על נכות בשיעור של 14.375% , שהיא השיעור הממוצע בין חוות הדעת מטעם התביעה ומטעם ההגנה. בתחום הפסיכיאטרי, נוכח הפער בין הערכותיהם של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש אשר העריך נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10% ואולם, ציין כי אין בידו לקבוע חד משמעית באם האירוע נבע מכשל טיפולי או שמא כתוצאה מהעומס הנפשי בו היה שרוי התובע בעת הטיפול וכי לא ניתן לשלול כי מדובר בתמהיל של שני הגורמים יחד.

 

 

המחלוקת בין הצדדים: בין הצדדים נתגלעה מחלוקת עובדתית, בסיסית ועקרונית, ממנה נגזרו גם טענותיהם בשאלת האחריות. 

 

  • התובע טען כי הרופא הזריק לו זריקת אלחוש ראשונה, שלאחריה נותרה עדיין תחושה, ולאחר מכן הזריק לו שתיים-שלוש זריקות נוספות במהירות וברצף, בזו אחר זו. לטענתו, כתוצאה מן ההזרקות הנוספות הגיע חומר האלחוש למחזור הדם וגרם לו להתקף פרכוסי.
  • מנגד, טען הרופא, כי לאחר אספירציה, הזריק לתובע זריקת אלחוש סטנדרטית, אחת ויחידה, של 2CC לידוקאין בריכוז 2% עם אדרנלין 1:100,000 לטענתו, המתין 15 דקות ממתן הזריקה עד לתחילת טיפול השורש ומשחש התובע בכאב, הפסיק הטיפול והיטה את כיסא הטיפולים באופן שראשו של התובע היה נמוך מרגליו וזאת נוכח תלונתו של התובע כי הוא עומד להתעלף.
  • המחלוקת העובדתית בין הצדדים מצאה ביטויה גם בחוות הדעת שהוגשו מטעם מומחי הצדדים בתחום רפואת השיניים. המומחים בתחום רפואת השיניים התייחסו בחוות דעתם לטכניקת האלחוש שבוצעה ע"י הרופא ומיקדו חוות דעתם בשאלת האחריות והקשר הסיבתי שבין אופן ביצוע האלחוש והאירוע שארע.

 

 

 ההכרעה המשפטית

 

 
ביהמ"ש קיבל את גרסתו העובדתית של הרופא וקבע, כי ניתנה לתובע זריקת אלחוש אחת וכי ההתעלפות והעוויתות שחווה נגרמו לאחר שחש כאב במהלך הטיפול ולא לאחר שקיבל מספר זריקות אלחוש נוספות. ביהמ"ש נימק את בחירתו, בין היתר, בכך שגרסת הרופא נשמעה כמתיישבת יותר עם מהלך דברים מציאותי. ביהמ"ש התרשם כי הרופא הינו רציני ואחראי והשתכנע מאמינותו ומכנותו. בנמקו את בחירתו, אמר ביהמ"ש, כי גרסתו של הרופא נתמכת באמור במכתבו, אשר נערך בסמוך לאירוע ואשר נמסר לידי התובע או בידי אנשי מד"א עם פינויו של התובע לחדר המיון. זאת ועוד, גרסתו נתמכת גם ברשומה הרפואית שנערכה על ידו לאחר קרות האירוע החריג, בישוב דעת ובפירוט.

 

 

ביהמ"ש ציין בפסק דינו, כי במקום שבו עליו לברור בין שתי גרסאות עובדתיות – זו של הרופא המטפל, שזו מלאכת חייו, לעומת זו של המטופל, אשר חווה אירוע מטלטל – הוא מעדיף את עדותו המקצועית והשקולה של הרופא על פני זו של התובע, אשר נראה כי התגבשה בשלב מאוחר יותר תחת רישומו הקשה של האירוע כולו.

 

 

לעניין שאלת האחריות, ביהמ"ש קבע כי ע"פ עדויות המומחים אין די בנוכחות חומר אלחוש בכלי הדם כדי להעיד על רשלנות הרופא המטפל. זאת ועוד, מוסכם כי גם כאשר מבוצעת אספירציה ולא נצפה דם, קיימת אפשרות שחומר אלחוש יגיע למחזור הדם. הרופא העיד בביהמ"ש כי הוא מבצע אספירציה בכל הזרקה של חומר אלחוש וכי מדובר בפרקטיקה נוהגת על ידו. ביהמ"ש התקשה להאמין כי בוצעה הזרקת חומר אלחוש במהלך טיפול שיניים ללא אספירציה קצת פחות משנה לאחר שניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין קליפורד, אשר הכה גלים וזכה לתהודה רבה בקרב העוסקים בתחום. ביהמ"ש התרשם איפוא כי הרופא נהג בזהירות סבירה וכי לא התרשל במהלך בטיפול שביצע. לעניין שאלת הקשר הסיבתי, ביהמ"ש קבע שהתובע לא הצליח להוכיח את הקשר הסיבתי בין מהלך הטיפול לבין האירוע שארע ומכל מקום התרשם, כי האפשרות שהתובע חווה התקף פרכוסי כתוצאה מחדירת חומר מאלחש לדם איננה האפשרות היחידה .

 

 

ביהמ"ש הציע לצדדים לסיים את המחלוקת ביניהם בפשרה בסך של 780,000 ₪.

 

 

סכום הפשרה הגבוה הוצע נוכח שיעור נכותו הגבוה של התובע והשתכרותו הגבוהה טרם האירוע. סירוב לקבל את הפשרה שהוצעה על- יד בית המשפט, טמן בחובו סיכון לא מבוטל. הסיכון כי ביהמ"ש ייתן פסק דין ויחייב הרופא בתשלום פיצויים גבוה נוכח נזקיו הגבוהים של התובע, מול הסיכוי כי ביהמ"ש ידחה התביעה.

 

 

אנו, הצוות המשפטי והרפואי, לאחר שמצאנו שגרסת הרופא נתמכת ברשומה מסודרת שבוצעה בסמוך לאירוע, החלטנו כי התיק בר הגנה, ובהסכמתו של הרופא דינו דחינו את הפשרה שהוצעה.

 

 

האמונה בצדקתנו והדבקות בדרכנו הוכחה שנכונה - בית המשפט דחה את התביעה.
אנו בתחושה שפעולתנו נשאה פרי והצדק נעשה.

 

 

ומה נוכל ללמוד מהמקרה?

 

 

לצד הדרישה הברורה למתן טיפול נאות ומקצועי, בהתאם לסטנדרטים ראויים ומקובלים, קיימת החובה לניהול רשומה רפואית, לשם מעקב שוטף וראוי אחר מהלך הטיפול, לצורך קבלת החלטות נאותות ועל מנת שהרישומים יוכלו לשמש כראיה אותנטית ובעלת משקל. החובה הינה, לתעד באופן מלא וברור את מהלך הטיפול שבוצע.

 

   

ליקוי בעריכת הרשומות הרפואיות (או בשמירתן) עשוי להביא להעברת נטל השכנוע מכתפי התובע לכתפיו של הרופא לגבי אותן עובדות שבמחלוקת.

 

 

במקרה זה, ביהמ"ש קיבל את הטענה כי סביר שבאירועים חריגים יערוך הרופא רשומה רפואית מפורטת יותר, מזו הנהוגה על ידו במסגרת עבודתו השוטפת.

 

 

ניהול רשומה רפואית כנדרש, הפגנת ידע מקצועי, הבנה נכונה של הסיטואציה הטיפולית ותגובה בהתאם – עשויים לחזק את הרושם המתקבל לעניין אמינותו ומהימנותו של הרופא. הדברים נכונים ומקבלים יתר משמעות במצבים בהם ביהמ"ש נדרש לבחור בין שתי גרסאותיהם הסותרות של המתדיינים לפניו.
ולבסוף, התנהלות נכונה של הרופא, אפשרה לצוות ההגנה להלחם את מלחמתו של הרופא על צדקתו ושמו הטוב.

 


לקריאת פס"ד המלא

 

 

כל הטפסים, הפרסומים, ההמלצות וההנחיות הכלולים באתר זה, הם בבחינת המלצה בלבד, הם אינם מיועדים לשמש תחליף לייעוץ רפואי, משפטי או אחר הנדרש בכל מקרה לגופו.